על גבעות נופית שהן חלק מרכס קשט, אפשר לראות סלעי קירטון, סלעי גיר רכים וקשים סלעי נארי וכן שכבות ותלכידים של אבני צור. במדרון הצפון מערבי של גבעת נופית הותיקה, יש מערות קטנות שנוצרו במקומות שבהם יש מפגש בין שני סוגי סלעים בעלי ערכיות מורפולוגית שונה , כלומר בעלי דרגת קשיות שונה. החלק העליון של המערה, בנוי מסלע נארי קשה העמיד בפני בלייה (ארוזיה), ומתחתיו יש סלע קירטוני רך הנסחף בקלות במים. סלע נארי נוצר מעל לקירטון בעקבות עלייה נימית של תמיסות מלחים ומינרלים.  המים מתנדפים, והמינרלים מצטברים מעל לסלע הקירטון ונוצרת שכבת סלע עבה וקשה יותר. אבני נארי שימשו לבניית תנורי אפייה בשדה (טבון), כי הם קשים ועמידים באש. באזורים אחרים יש סלעי משקע שונים כגון, גיר, קירטון, חוואר, נארי, דולומיט, צור וחרסית.

אפשר לראות סלעי פרץ ( בזלת) ברמת הגולן ובגליל המזרחי, סלעי יסוד (גרניט) בסביבת אילת, סלעי כורכר בחופים סלעיים, ואבן חול נובית במכתשים ובתמנע. כדי לדעת אם יש גיר בסלע, מטפטפים חומצה מלחית מהולה (5%), ורואים בועות גז פחמן דו חמצני יוצא מהסלע, כתוצאה מתרכובת של חומצה מלחית עם פחמת הסידן.

סלע קירטון מורכב מפחמת סידן וממאובנים מיקרוסקופיים, והוא נוצר בים תטיס כסלע משקע המורכב ברובו מקונכיות של בעלי חיים זעירים, שמתו, שקעו והצטברו ברבדים בתחתית הים העמוק. הקירטון מצוי כמעט בכל חלקי הארץ, בנגב, בהרי יהודה, בשומרון, בכרמל ובגליל. בעבר נהגו לחצוב בורות בתוך סלעי קירטון לצורכי אגירת מים, כי הסלעים לא מחלחלים ואינם מאבדים מים ("בור סוד שאינו מאבד טיפה" פרקי אבות). הקירטון כמעט שאינו חדיר למים, ובגשמים יש עליו נגר עילי הגורם לו לבלייה מהירה. האדמה הנוצרת מבלייה של סלעי קירטון (רנדזינה) עשירה בגיר ואינה טובה לחקלאות. סלעי הגיר קשים יותר מסלעי הקירטון ואפשר לחרוץ אותם במסמר, אבל לא בציפורניים. סלעי הגיר נוצרו בתחתית ים תטיס ברבדים מצטברים, ולאחר שהים נסוג וההרים התרוממו מעל למים, נחשפו סלעי הגיר ובהם אפשר למצוא מאובנים גדולים של חלזונות, צדפות, אמוניטים ועוד.

דולומיט הוא סלע קשה שאי אפשר לחרוץ אותו בציפורניים או על ידי מסמר, צבעו לבן אפור, ואינו מגיב לחומצה מלחית מהולה. הוא מורכב מפחמת סידן ביחד עם מגנזיום. אין סלעי דולומיט בנופית למעט אלו שהובאו כדי לבנות מסלעות. מבלייה של סלעי גיר קשים, על הרים וגבעות,  נוצרה קרקע פורייה בצבע חום אדום, טרה רוסה  (אדמת הרים אדומה) , בשכבה  דקה הנסחפת לעמקים.  

אבני צור נמצאים בנופית במורד הגבעה בכיוון מערב- צפון מערב, ברבדים דקים, וגם תלכידים ואבנים פזורות בשטח ,המורכבות מצור וגיר, ומפוסלות להפליא. יש מגוון צבעים לאבני הצור באזורים השונים בארץ, ודרגת הקשיות שלו היא שבע בסולם של עשר (סולם דרגות קשיות של המינרלים). אי אפשר לחרוץ אותו בציפורניים או במסמר והוא חורץ את הגיר והקירטון . האדם הקדמון נהג ליצור ניצוץ  בעזרת שפשוף שתי אבני צור, כדי להבעיר אש. בתנ"ך מוזכר הצור פעמים רבות, "ויעש לו יהושע חרבות צורים" (יהושע, ה' 3 ), "מים מצור הזיל למו" (ישעיהו, מח' 2). הצור מורכב מתחמוצת צורן, והגוונים נובעים מתחמוצות נוספות בכמויות זעירות.

החוואר הוא תערובת של קירטון ביחד עם חרסית. זהו סלע רך שאפשר לחרוץ אותו בציפורניים, והוא משחרר בועות גז בחיבור עם חומצה מלחית מהולה. אפשר למצוא חוואר בכרמל, בגליל, בהרי יהודה ושומרון, בנגב וגם ליד ים המלח (חוואר הלשון). אין חוואר על גבעות נופית ולאורך רכס קשט, כולל גבעות טבעון.

סלעי בזלת נוצרו כתוצאה מהתפרצות געשית של לבה שהתקררה והפכה לסוגים שונים של בזלת. בעבר הייתה פעילות וולקנית ברמת הגולן, בגליל המזרחי ובמכתש רמון. צבע הסלע אפור שחור, והוא יכול להיות צפוף וכבד אם הלבה התקררה לאט,  או קל ומלא נקבים כמו ספוג, אם הלבה התקררה מהר ונשארו בסלע, חללים של בועות גז שהשתחרר. הסלע מורכב מתחמוצת צורן, מגנזיום, ברזל, ומגנטיט.

אומנם בסביבה הקרובה לנופית אין בזלת אולם בצומת גולני הייתה פעילות וולקנית ויש שם סלעי בזלת שחורים. יש אבני בזלת פזורים גם בסביבת גינגר שבעמק יזרעאל. סלעי הגרניט מתגבשים במעמקי האדמה תוך כדי התקררות המגמה, לכן הם נקראים סלעי יסוד. סלעי גרניט בולטים מעל פני האדמה באזור אילת, בהרי אדום שבירדן ובדרום סיני. הם נחשפו מעל לקרום כדור הארץ בתהליך איטי, לאחר שהסלעים שהיו מעליהם התפרקו ונסחפו. אם מסתכלים בעזרת מגדלת, על הגבישים שמהם מורכב סלע גרניט, מבחנים  בשלושה מינרלים. הגרגירים הלבנים הם מינרלים של קוורץ, הגרגרים הורודים הם מינרלים של פלדספר (פצלת השדה), והמינרלים הכהים הם גבישים של מיקה.