בעלי חיים וצמחים בתחפושת \ אהוד קלפון

מטרת ההסוואה אצל בעלי חיים, היא להימנע מלהתגלות לטורפים וכך לשרוד. בניגוד להסוואה, ישנם צבעי אזהרה אצל בעלי חיים מסוימים, המצהירים שהם רעילים ומסוכנים (למרות שאינם כאלה), ובכך הם מצליחים להבריח את הטורפים.

לדוגמה ישנם חרקים שמבנה גופם דומה לעלה או לענף מסועף של עץ וקשה להבחין ביניהם. יש דגים ופרפרים שצבעיהם מתמזגים עם סביבתם והם מוסתרים היטב מהטורפים. הזיקית, לעומת זאת, יכולה לחיות בסביבות שונות ולשנות את צבעי גופה בהתאם לצבעי הסביבה. יש בעלי חיים שהתנהגותם מצילה את חייהם, כגון אלה שמתחפרים באדמה או נצמדים אליה כדי שלא יבלטו בשטח.

החקיינות (מימיקרי) היא התחזות של בעל חיים אחד לאחר, על ידי זה שהוא רוכש את המאפיינים שלו למטרות הטעייה כדי לשרוד. זה קורה כאשר אורגניזם לא מסוכן מחקה בעל חיים ארסי ומסוכן כדי להפחיד את אויביו. יש זחלים של פרפרים המחקים בצבעיהם ובהתנהגותם מינים של חרקים ארסיים, ויש פרפרים שעל כנפיהם מופיעים צבעי אזהרה בצורת עיגולים הנראים כמו עיניים מפחידות המבריחות את הטורפים. נחש המטבעות (מטבעון) אינו ארסי, אולם הוא דומה מאוד לצפע הארסי וטורפים אינם מתקרבים אליו בגלל פחדם מהצפע.

בים סוף חי דג קטן בשם הנקאי הנכנס לתוך הלוע של דגים גדולים וניזון משאריות המזון שבפיהם וכך הוא מביא להם תועלת על ידי ניקוי פיהם ושיניהם והוא מוצא מזון רב לעצמו במקום בטוח. אולם לנקאי יש דג חקיין הדומה לו מאוד, וגם הוא נכנס בבטחה ללוע של דגים גדולים, אולם הוא ניזון מהרקמות הרכות שבפיהם ואינו עוסק בניקיון. הדמיון שהתפתח במהלך האבולוציה בין אורגניזמים חקיינים לבין בעלי חיים אחרים מאפשר להם לשרוד ולהמשיך להתקיים. החקיינות היא רכישה של המאפיינים של יצור אחר (שהם בעיקרם ויזואליים, אך גם של קול ושל ריח).

יש בעלי חיים המפסיקים לנוע ומתחזים למתים בשעת סכנה (אופוסום), ובכך הם ניצלים מטורפים (מבין הזוחלים והדו חיים), המסוגלים לקלוט רק אורגניזמים הנמצאים בתנועה, כי הם ניזונים בעיקר מאורגניזמים חיים ולא מפגרים, וזאת סיבה טובה להתחזות למתים.

יש צבעי אזהרה בולטים המאותתים לטורפים לא להתקרב, למשל צבעי אדום, כתום וכחול. לבעלי חיים רבים יש צבעי אזהרה די מגוונים כגון: סלמנדרות, צפרדעים, קרפדות, פשפשים, צרעות, חיפושיות, פרפרים, רפרפים, עקרבים, חלזונות ים, דגים זוחלים ועוד.

קיים דימורפיזם מיני אצל רבים, כלומר הזכרים מקושטים בשלל צבעים כדי להרשים את הנקבות ולמשוך אותן להפריה ולהעמדת צאצאים משותפים, ולנקבות יש צבעים לא בולטים בסביבה, כדי להסוותן ולהגן עליהן בזמן הדגירה ובזמן הטיפול בצאצאיהן. מוצאים את חוק ההכבדה אצל עופות מסוימים, שם לזכר יש תוספת נוצות בזנב, המכבידות מאוד על התעופה, בניגוד גמור למבנה האווירודינמי של המעופפים למיניהם. זה מראה לנקבה שלפניה עומד זכר חזק, הנושא כובד רב של נוצות על גופו ובכל זאת הוא מסוגל לעוף. לכן היא תבחר בו כפרטנר זוגי רצוי, שיביא לשילוב גנטי טוב ולצאצאים חזקים. אצל בעלי חיים רבים, רק בתקופת הייחום, תוספת של צבעים אצל הזכרים ולאחר עונת הרבייה הצבעים חוזרים למה שהיו קודם לכן.

תופעת ההסוואה והחיקוי התפתחה במהלך האבולוציה כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין טורף לנטרף. אורגניזמים הבולטים בסביבתם נטרפים בקלות גדולה יותר מאלו המוסווים היטב, ולכן מינים רבים של בעלי חיים נכחדו משום שלא היו להם סיכויים להביא צאצאים שיגיעו לבגרות וישרדו. הם נעלמו בהדרגה בתחרות תמידית של התאמה לסביבתה משתנה, בתחרות על מקורות מזון ושמירה על אוכלוסייה מאוזנת. אלו שרכשו את התכונה הגנטית להסוואה טובה, הצליחו להעמיד צאצאים שנטרפו פחות ושרדו יותר.

בעולם הצמחים המצב שונה, אין שם הסוואה, כי פרחיהם הצבעוניים צריכים לבלוט כדי למשוך חרקים לצורכי האבקתם, והסוואה במקרה זה רק תמנע את התרבותם. הדבורנית היא צמח סחלב, שפרחיה מחקים נקבה של חרק לצורכי הפריית פרחיה. היא מושכת חרקים זכרים הנוחתים על הפרחים ומנסים להזדווג, אולם הם עפים להם כשהם נושאים גרגירי אבקה על גופם ונוחתים על פרחי דבורנית אחרים. כך הם מעבירים אבקה בין פרחי הדבורנית ללא קבלת שום תמורה והלקח לא נלמד. פרחי הלוף המנומר מחקים ריח של זבל וריקבון . פרחיהם מפיצים ריח עז ובזה הם מושכים אליהם זבובים, המעבירים את אבקתם לפרחי לוף אחרים.

בצמחים יש אדפטציות למגוון רחב של אזורים גיאוגרפיים, ושל אקלימים שונים ברחבי כדור הארץ שמאפשרים להם לשרוד ולהמשיך להתקיים מזה מיליוני שנים.

הפרחים (תפרחות ) שעל קרקפת המרכבים, כגון סביון אביבי, חרצית עטורה, וציפורני חתול מורכבים מפרחים לשוניים קטנים פוריים במרכז, ומפרחים לשוניים גדולים עקרים בהיקף. למעשה תפרחת זו, מהווה חיקוי של פרח בודד גדול ובולט בשטח, המושך חרקים מאביקים מרחוק (הפרח הצינורי הקטן לא היה מצליח בכך לבדו).

למטפס התרבותי "בוגונויליה נאה" יש מספר רב של וריאציות צבעוניות כגון: צהוב, כתום, סגול, ורוד ולבן. העלים הצבעוניים הגדולים, עוטפים את הפרחים הקטנים שאינם בולטים לעיני החרקים המאביקים. העלים הם אלה שמושכים את החרקים ומתפקדים כמו עלי כותרת, בפרחים צבעוניים גדולים.

כאשר החרקים מבחינים מרחוק בעלים הצבעוניים, הם מתקרבים אליהם, מגלים את הפרחים הקטנים שביניהם, נהנים מצופם וגם מאביקים אותם.

[למאמרים נוספים]