בזמן התלמוד (במאה החמישית לספירה) חילקו את השנה לארבע עונות חקלאיות: תקופת ניסן, אייר, סיוון.  תקופת תמוז, אב, אלול. תקופת תשרי, חשוון, כסלו. תקופת טבת,  שבט אדר. בלוח גזר הקדום (שנמצא בתל גזר) מהמאה העשירית לפני הספירה, מוזכרים החודשים על פי העבודה החקלאית שנעשתה בהם. למשל חודש הזריעה, חודש הקציר, חודש האסיף, חודש הזמירה והגיזום ועוד. היו אחרים באותה התקופה שחילקו את השנה לשתי עונות אקלימיות: עונת הגשם (קצרה) ועונת החמה (ארוכה).           

בשנת 586 לפני הספירה, כבשו הבבלים את ירושלים, החריבו את בית המקדש הראשון והגלו את היהודים לבבל. חמישים שנה לאחר מכן, כרש מלך פרס שהכניע את הבבלים, אישר ליהודים לשוב מבבל ליהודה ולבנות מחדש את בית המקדש בירושלים. עם שיבת היהודים לציון, הם הביאו עימם חלק ממסורות הבבלים וגם את "תמוז" שהוא שמו של החודש הרביעי במניין החודשים מניסן ( "החודש הרביעי" זכריה ח' ). על פי המיתולוגיה של עמי מסופוטמיה, עם הגיע החום הלוהט של החודש הרביעי, מת אל הפריון "תמוז" ביחד עם כמישת הצמחים החד שנתיים בטבע, והוא נולד מחדש עם בוא גשמי הסתיו ונביטת זרעי הצמחים שנבלו. הנביא יחזקאל שחי בבבל מזכיר את האל הבבלי תמוז בפרק ח' פסוק 14 "והנה שם נשים יושבות מבכות את התמוז".

הזוהר מכנה את חודשי תמוז ואב "ימי סכנה" ואשרי האיש הזוכה להינצל המנה. י"ז בתמוז הוא היום, על פי המסורת, שבו הובקעה חומת ירושלים על ידי הרומאים לאחר מצור ממושך. עברו שלושה שבועות של לחימה בתוך ירושלים (ימי המצוקה) בין י"ז בתמוז לבין תשעה באב עד לחורבן הסופי של בית שני בשנת 70 לספירה. נעמי שמר כתבה שיר הנקרא "עצוב למות בחודש התמוז" והיא נפטרה בחודש תמוז, לאחר שהשאירה מורשת שירים ברוכה וענפה.

חודש יוני מקביל בחלקו לחודש תמוז ובו חל היום הארוך ביותר בשנה ( 21 ביוני) עם 14 שעות אור ועשר שעות חושך. ההמיספרה הצפונית פונה אל השמש, וביום ה22 ביוני בשעה 12 בצהריים השמש תהיה הכי גבוהה מעל לראשנו ותהיה מעל חוג הסרטן שממנו היא מתחילה "לחזור" דרומה. כדור הארץ נמצא בנטייה של 23.5 מעלות כלפי השמש ובגלל זה יש לנו את עונות השנה. מה22 ביוני, השמש תלך ותפחית מגובה המסלול הקשתי שלה בשמים וגם עוצמת קרינתה תפחת בהדרגה עד ליום הקצר ביותר בשנה שהוא ה21 בדצמבר, אז ההמיספרה הדרומית תפנה אל השמש.

ביום העשרים ואחת ביוני, יש קרוב ל20 שעות אור ביממה וארבע  שעות חושך קרוב לחוג הקוטב הצפוני וצפונה יותר השמש כמעט שאינה שוקעת. ב21 בדצמבר הקוטב הדרומי פונה אל השמש והוא מואר חצי שנה בזמן שהקוטב הצפוני חשוך חצי שנה.

בשדות הבור, הצמחייה החד שנתית נבולה ברובה בתקופת תמוז ולעומתה, צמחיית גדות הנחלים נמצאת בשיא פריחתה בתקופה זו. עת לקטוף את פירות הנשירים ועת לבצור את ענבי הכרמים. בעונה זו, עצמת האור רבה, הטמפרטורה גבוהה והבריזה היומית קבועה. בשעות היום החמות, מסתתרים הנחשים במקומות סבוכים ומוצלים ובשעות הערב הנעימות, הם יוצאים לחפש מכרסמים בשדות, בקרבת בתים וגם זוחלים על השבילים.

בתקופה חמה זו יש עדיין צמחים פורחים בגבעות טבעון, בגליל התחתון, בגליל העליון ובכרמל (בפרט במפנים הצפוניים והצפון מערביים). אפשר ללכת לטייל לפנות ערב גם בעונה זו וליהנות מהצמחים המאחרים לפרוח וגם מנופי ההר והעמקים שמסביב. מה אפשר לראות בשולי החורש ובמחשופי הבתה שבצדי שבילי ההליכה. אחד מהצמחים הבולטים בפרחיהם הלבנים הגדולים, הוא הצלף הקוצני. הוא מוזכר בספרות התלמודית (אביונה), ומכונה "עז באילנות" משום שקשה לעקור אותו. אל תנסו לקטוף פרח כי קוציו של הצמח כפופים כלפי פנים, ואפשר להידקר מהם כשמחזירים את היד מתוך הצמח. זהו בן שיח ממשפחת הצלפיים שמשיר את עליו ומתייבש בסוף הקיץ. פרחיו הלבנים נפתחים בערב ונובלים בבוקר והפריחה נמשכת מאפריל עד סוף יוני. הניצנים הסגורים של הפרחים (פקע), משמשים למאכל.

שלמון יפואי (משפחת השלמוניים), הוא צמח חד שנתי שפרחיו (הלבנים ורודים), נישאים בתוך קרקפת בקוטר של ס"מ אחד. הוא פורח ממאי עד ספטמבר וגדל בצדי דרכים, בכל המזרח התיכון. דרדר הקורים שייך למשפחת המורכבים, הוא צמח חד שנתי קוצני והפריחה הצהובה שלו, נמשכת מאפריל עד יולי. עכנאי שרוע, ממשפחת הזיפניים, הוא צמח רב שנתי מכוסה בזיפים ובשערות, הגדל בבתות במזרח הים התיכון. הגבעולים הצומחים באביב, נושאים עלים ופרחים הנפתחים ליום אחד בצבע ורוד ולמחרת הפרחים הופכים כחולים. הפריחה נמשכת מחודש מארס עד אוגוסט. 

חרחבינה מכחילה (משפחת הסוככיים), הוא צמח קיץ קוצני, הנפוץ בבתות ופורח מחודש מאי עד אוגוסט. פרחיו הקטנים ערוכים בקרקפות. אזוב מצוי (זעתר) ממשפחת השפתניים, הוא בן שיח נמוך שעליו מדיפים ריח מהשמן האתרי שבהם ומשמש כתבלין. עלי הקיץ קטנים מעלי האביב, התפרחות כדוריות צפופות והפריחה נמשכת מאפריל עד ספטמבר. הוא גדל בבתות, במקומות סלעיים בכל האזור. גידולו בטבע הולך ומצטמצם בעקבות קטיף לא מבוקר (ולעתים מסחרי) שנעשה בכל מקום שבו הוא גדל בארץ ישראל. היום הוא צמח מוגן ואסור בקטיף באופן מוחלט. בוצין מפורץ ממשפחת הלועניתיים, הוא צמח דו שנתי, המפתח בשנה הראשונה שושנת עלים רחבה ובשנה השנייה צומחים גבעולים נושאי פרחים צהובים. השם הארמי "בוצינה" פירושו מנורת המאור, כי גבעוליו פרושים לצדדים כמו מנורת הקנים. הוא נפוץ בצדי דרכים, ובמקומות סלעיים כמעט בכל מקום.

קיפודן מצוי ממשפחת המורכבים, הוא צמח רב שנתי קוצני עם קרקפות קוצניות ופרחים בצבע כחול. הוא דומה במראה קרקפותיו הכדוריות לקיפוד ומכאן שמו. הוא פורח מחודש מאי עד יולי ונפוץ  מאוד באזור. שומר פשוט ממשפחת הסוככיים, הוא צמח רב שנתי שעליו גזורים ופרחיו הצהובים מסודרים כסוכך. הוא גדל בבתות ובאדמות טרשים במזרח הים התיכון. משתמשים בו לתעשיית סוכריות, למשקאות, ופריחתו נמשכת מיוני עד חודש ספטמבר.

קורטם דק ממשפחת המורכבים, הוא צמח חד שנתי קוצני, בעל פרחים צינוריים בצבע ארגמן- ורוד. הפרחים שבהיקף הקרקפת, הם פרחים זכריים ובמרכז יושבים הפרחים הנקביים. הפריחה נמשכת מחודש מאי עד אוגוסט והוא נפוץ בשטחים פתוחים בכל מקום בקרקעות גיריות רדודות. גזר קפח ממשפחת הסוככיים, הוא צמח דו שנתי, כלומר בשנה הראשונה יש לו גבעולים ועלים גזורים ירוקים היוצרים מזון בתהליך הפוטוסינתזה ואוגרים אותו בתוך השורש ההולך ומתעבה על מנת שבשנה השנייה יוכל ליצור את תפרחת הסוכך ואת הזרעים בעזרת המזון שנאגר בשנה הראשונה.

קיצנית עטופה (כרתית), הוא צמח רב שנתי קוצני ממשפחת המורכבים, בעל קרקפת צהובה.  הוא גדל בבתות ובחורשים פתוחים בגליל ופורח מסוף יוני עד אוגוסט. קיצת מסולסלת (מורכבים), הוא צמח חד שנתי קיצי בעל פרחים צהובים. הוא נפוץ בצדי דרכים ובמקומות פתוחים ופורח מיוני עד ספטמבר. הוא עולה חדש בארץ, מוצאו מאמריקה הצפונית וגם קרובת משפחתו הקיצת הקנדית עלתה לארץ והתאקלמה יפה. סולנום שעיר ממשפחת הסולניים הוא צמח רעיל מאוד. פרחיו זעירים לבנים הנפתחים באביב, הפירות ענבה והפריחה נמשכת עד סוף הקיץ. סולנין הוא חומר רעל הנמצא ברקמות כל צמחי משפחת הסולניים ובעלי החיים אינם אוכלים אותו. עוקץ העקרב (זיפניים), הוא צמח חד שנתי הפורח ממאי עד ספטמבר והוא נפוץ בצדי דרכים. פגם מצוי (פגמיים), הוא שיח בתות המגיע עד לגובה של מטר אחד, בעל ריח חריף ביותר הנובע מהשמן האתרי שבתוך הבלוטות השקופות שבכל חלקיו. הפרחים צהובים והפריחה נמשכת מחודש פברואר עד סוף יוני.

פרגה מקרינה היא צמח עשבוני נמוך בגובה  30 עד  40 ס"מ, ממשפחת הפרגיים. זהו צמח חד שנתי הפורח בצהוב בחודשים אפריל - יוני. הפרגה נדירה בסביבה, ומעט הצמחים שנמצאו, גדלים כולם רק במפנה הדרום מזרחי. העלים העליונים של הפרגה מחולקים שסועים והעלים התחתונים מאורכים. כל פרח יושב על עוקץ נפרד קצר, היוצא מחיק העלה. לפרח יש שני עלי גביע ירוקים, ארבעה עלי כותרת צהובים, ואין סוף אבקנים (כלומר למעלה מעשר). העלי נמוך מהאבקנים והוא יושב על המצעית. הצלקת היבשה הנשארת בראש הפרי הסרגלי הארוך, נראית כמו שתי קרניים ומכאן השם "מקרינה". כשות השדות ממשפחת הכשותיים הוא צמח טפיל חסר כלורופיל, גבעוליו אוחזים בצמחים אחרים ומונעים מהם אור לפוטוסינתזה. הכשות הגיע מצפון אמריקה דרך צפון אירופה עד לאזורנו לפני 100 שנה.

צמחים נוספים הפורחים בחודשי הקיץ הם: ציפורנית גדולה, ציפורן משולש, חבלבל השדה (שענפיו ארוכים כמו חבל), אמיתה קיצית, לשישית הצבעים, שומר פשוט ועוד.