לאחר שירדו גשמי היורה הברוכים, התמלאה הארץ נבטים ירוקים, ששינו את נופי הקיץ היבשים והצהובים. ניתן לראות בשדות שלדי צמחים חד שנתיים, מתים זקופים, שמתחתם נובטים צאצאיהם. השלדים הקוצניים הבולטים בזקיפותם בצידי הדרכים הם חוח עקוד, גדילן מצוי וברקן סורי, השייכים למשפחת המורכבים.

החוח העקוד ניכר בכנפיים הקוצניות שלאורך הגבעולים. הוא גדל בשדות בור כמעט בכל מקום בארץ, בצדי דרכים  וגם בשטחים חקלאיים. בעונה זו של סוף הסתיו, אפשר לראות את הנבטים הרכים הנובטים מזרעיו שהתפזרו עם תום מחזור חייו החד שנתיים. בראשית החורף בכסלו, מתפתחות שושנות עלים הנשארות דבוקות לקרקע וגם הגבעולים אינם גדלים לגובה, עד להתחממות האוויר של ראשית האביב. הגבעולים העולים לגובה באביב נושאים עלים מבריקים וקוצניים. כאשר חותכים גבעול או עלה, מופרש מהם מיץ בצבע  של חלב. בזמן שרוב הצמחים ממשפחת המורכבים נושאים קרקפות עם פרחים צינוריים במרכז ולשוניים בהיקף, נושאת קרקפת החוח רק פרחים לשוניים בצבע צהוב.

החוח פורח בקיץ מחודש מאי עד אוגוסט ומדי יום נפתחים פרחים חדשים הנובלים באותו היום. בסוף הקיץ מבשילים זרעיו וחלקם נפוצים בעזרת הרוח הרחק מצמח האם. הזרעים נשארים באדמה היבשה עד בוא גשמי היורה החזקים, המצליחים להנביט אותם. כל חלקי הצמח העל קרקעיים, מתייבשים ונשארים מתים זקופים, עד שרוחות החורף החזקות מכניעות אותם. בתנ"ך בספר איוב, מתארים מצב שבו זורעים דגני חורף בשדה מעובד, אולם רק חוחים צומחים בו. "תחת חיטה יצא חוח" (איוב ל"א, 40 ).

גדילן מצוי הוא צמח חד שנתי קוצני, נפוץ בשדות ובצדי דרכים בכל מקום בארץ. התפרחת הארגמנית שעל הקרקפת, מוקפת במעטפת בעלת קוצים סימטריים ולא מסועפים המזכירה את צמח הקנרס. הפריחה נמשכת מחודש מרץ עד חודש מאי והצמח בולט בגובהו (למעלה ממטר וחצי) ובפרחיו. העלים השסועים, בעלי עורקים לבנים וכתמים לבנים, הולכים ונעשים קטנים כלפי החלק העליון של הגבעול. הגדילן (חורפש) הוא צמח הנאכל על ידי הכפריים בגליל, היוצאים לקטוף אותו כאשר גבעוליו עדיין רכים.

ברקן סורי הוא צמח חד שנתי קוצני, המגיע לגובה של מטר. התפרחת שלו מסודרת בקרקפות שמסביבן יש עלים ארגמניים עם עורקים לבנים. הקרקפת מכילה רק פרחים צינוריים בצבע סגול המוקפת בחפים ארוכים מהקרקפת. הפריחה של הברקן נמשכת מחודש מרץ עד חודש יוני ומהפרחים מתפתחים פרות וזרעים הנפוצים ברוח עם הבשלתם. הגבעולים הזקופים טובים למאכל, מסתעפים בחלקם העליון, נושאים עלים גזורים קוצניים ועורקים בצבע לבן. הגדילן והברקן גדלים באותם בתי הגידול ולעתים הם גדלים צמודים זה לזה. ההבדל הבולט ביניהם הוא בקוצים של המעטפת. קוצי המעטפת של הגדילן המצוי הם זקופים, סימטריים ואינם מסתעפים וקוצי המעטפת של הברקן הסורי אינם סימטריים, ארוכים ומסועפים.