בחורף קר וגשום בהרי הגליל, יצאו קבוצת ילדים לטייל בשלוליות המים שנוצרו בשדות הכפר. הגשם שהתחזק ונחלש חליפות, לא הפריע להם לטייל בחוץ וללכת במים ובבוץ הדביק. בקצה השדה עמדה סוכה קטנה, ששמשה לאחסנת פרות בעונת הקטיף,

במטעי הנשירים. הילדים תפסו שם מחסה מפני הגשם, והתבוננו בקשת שהקיפה את אופק מזרח של השמים. אודי חובב הטבע והבוגר שבחבורת הילדים, הראה לחבריו שהקשת תמיד תופיע בכיוון הנגדי לקרני השמש. בשעות אחר הצהריים הקשת היא  

במזרח ובשעות הבוקר היא תהיה במערב. איך אתה יודע את כל זה שאלו חבריו?  רק אתמול קראתי סיפור שבו יש תיאור של

כל תופעות מזג האוויר. מה שם הסיפור הם שאלו ? הסיפור הוא על שתי טיפות של גשם בשם זליגי וזליפית שנפגשו בשלולית מים. מה פרוש השמות המצחיקים האלה המשיכו הילדים להקשות? זליגי היא טיפת גשם עבה ושמנה הזולגת מהענן ונשארת איתנה עד הגיעה לקרקע. זליפית היא טיפת גשם עדינה המלטפת את הפנים, כאילו היא יוצאת ממזלף דק ויורדת לאט ובנחת על פני האדמה. אז איפה כאן הסיפור שאלו הילדים?

מספרים שזליגי השמנמן שצנח מענן נמוך הישר לתוך שלולית, פגש את זליפית הדקה והעדינה כשהיא מרחפת עדיין באוויר שמעליו. מאין באת ואיך הגעת לשלולית שאלה זליפית את זליגי? אני יצאתי מענן אפור וכבד, במזג אוויר קר וסוער, וכל הטיפות שהיו סביבי ירדו בעוצמה, כאילו התחרו ביניהן מי תגיע ראשונה לאדמה, והשלולית הלכה והתמלאה. מאין את הגעת לכאן שאל שליגי את זליפית?

אני ירדתי מענן אפור בהיר, גבוה בשמים, במזג אוויר די נוח, כמעט ללא רוח. כל הטיפות הזעירות שהיו מסביבי רחפו להן באוויר ולא אצה להן הדרך להגיע לאדמה. אבל כעת נא לפנות לי מקום בשלולית כי אני בשלבי נחיתה, אמרה זליפית. זליפית נחתה בשלולית לא הרחק מזליגי השמנמן. זליגי ניסה בכול כוחו להתקרב אליה, תוך תמרונים במי השלולית העכורים, ולפתע התחילה סערת גלים שהרחיקה ביניהם. מי עושה גלים גבוהים כאלה בשלולית, שאלה זליפית בתימהון, כי נזכרה בים הסוער שממנו היא באה, אך לא תארה לעצמה שגם בשלולית קטנה יכולה לקום כזו סערה.

הסערה חלפה וקולו של זליגי היגיע לאוזנה של זליפית שניסתה למצוא את דרכה אליו. זליגי בעל הוותק בשלולית, הסביר לה שזו לא הייתה סערת רוחות שגרמה לגלים, כי אם ילדים הנהנים ללכת בתוך שלוליות החורף. אולם בלילות השלולית בדרך כלל רגועה והפעילות בה די שונה. אין התאדות מים מהשלולית אל האוויר הקר של הלילה לעומת ההתאדות הרבה לאוויר החמים של היום. מהן תוכניותייך שאל זליגי את זליפית ? תוכניות? היא הגיבה בצחוק. עד לרגע זה מעולם לא חלמתי שאגיע לשלולית מים קטנה. תמיד גרתי בתוך ים גדול שממנו התנדפתי לעננים שהצניחו אותי בחזרה אל הים. זהו ניסיוני הראשון ביבשה ובפרט בשלולית כל כך קטנה שמימיה עכורים. אני באה מהעולם הגדול ומקווה לשוב מהר לשם, רק אם אצליח להגיע לאיזה נחל שיזרים אותי בחזרה אל הים.

מה איתך זליגי, האם בקרת פעם בים או שהינך חי כל ימיך בשלוליות שעל היבשה? אי אפשר להיות כל השנה בשלולית כי היא מתייבשת לקראת הקיץ ואני מתנדף לאוויר ומרחף במצב של גז במשך זמן רב, עד לרדת היורה שהוא הגשם הראשון שיורד בסתיו.לעתים התנדפתי לפני תום עונת הגשמים וירדתי עם גשם המלקוש, שהוא הגשם האחרון. אין לי עדיין שום ניסיון חיים בים הגדול, אולם אני בטוח שאגיע לשם בעתיד. זליפית שהקשיבה בעניין רב לדבריו, שאלה מה קורה לכל היצורים הזעירים שהיא רואה מסביבה כאשר השלולית מתייבשת בקיץ ?

זליגי המומחה לשלוליות, סיפר לה שעם בוא הקיץ, היצורים הזעירים נכנסים למצב של תרדמה, ומתעוררים שוב עם בוא הגשמים. איך החיים מתנהלים במי הים המלוחים שאל זליגי את זליפית? המלח אינו משפיע על הרכבה של מולקולת המים, היא תמיד תהיה בנויה משני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן ענתה זליפית. אולם אם תגיע פעם לים, אתה תהיה חלק מתמיסת מלחים מרוכזת שלא הכרת בשלולית.

הלילה עבר בשקט על כל טיפות המים שצנחו מהעננים אל תוך השלולית. רק הקולות המגוונים של צפרדעים זכרים שברו את הדממה, בקראם לנקבות לבוא להטיל ביצים במים כדי שיוכלו להפרותן. גם זמזום היתושים נשמע בדממה, במעופם אל מעונות האדם שממנו יוכלו למצוץ דם. היתושים הזכרים מוצאים מקור מזון בפרחים, אולם הנקבות זקוקות לחלבונים שבדמו של אדם, לצורכי הטלת ביציהן. במהלך שעות היום, החום הלך וגבר והתאדות המים מהשלולית הלכה והתגברה. זליפית הדקיקה נשאבה לאוויר החמים במצב של גז והגיעה לגובה רב, שם האוויר היה קר מאוד. היא פגשה טיפות מים רבות שהתאדו ממקורות שונים והפכו לגבישי קרח זעירים בענן צעיר.

הרוח המערבית דחפה את הענן מזרחה, ואחרי זמן מה, נוספו עננים כהים שבאו מהים והמטירו גשם רב על אדמות העמק. הרגבים החומים של האדמה החרושה, ספגו לתוכם את כל טיפות הגשם שירדו עליהם. גם זליפית הייתה ביניהם, ומיד התגעגעה לשלולית ולשיחות שהיו לה עם זליגי."מעניין היכן הוא נמצא כעת אמרה לעצמה".

זליגי שנשאר בשלולית, חיפש את זליפית במשך כל היום ולאכזבתו היא לא הייתה שם. עודנו מתרוצץ ומחפש בכל פינה והנה אוויר חם שאב אותו מהשלולית ונשא אותו למעלה בצורת אדים. רוח מתונה נשבה אותו מזרחה לעבר האדמה החרושה שבעמק,

שם הוא ריחף באוויר הלח והחמים. אולם בלילה כאשר הטמפרטורה ירדה, האדים הרבים שהיו באוויר, התעבו מסביב 

לעצמים שונים והפכו לטיפות של טל. האוויר הקר אינו יכול להחזיק בתוכו את אותה כמות אדים כמו האוויר החם ולכן הם מתעבים, מצטופפים, והופכים לטיפות של מים. גם זליגי הפך לטיפת טל שנדבקה לגבעול קש יבש  שנשאר בשדה לאחר

קציר החיטה. גבעולי הקש, בלטו בין רגבי האדמה החרושה, ועל אחד מהם צנחה זליפית העצובה.

קולו של זליגי הגיע לאוזנה של זליפית והיא אותתה לו וכיוונה אותו למקומה. היא ספרה לו מה קרה לה מאז שנפרדו בשלולית, והוא סיפר לה איך זה להיות במצב של אדים (גז)  ולרחף כל היום באוויר הלח של העמק. האוויר התקרר במהלך שעות הלילה, והטל הלך והתגבר. זליגי השמנמן גלש לאורך גבעול הקש שעליו הוא ישב והתחבר אל גבעולה של זליפית. שניהם נפגשו שוב והשמחה הייתה גדולה. הירח האיר את העמק באור חיוור וכל בעל חיים שנע, נראה היטב בשדה. זליפית התפעלה מהשמים הבהירים זרועי הכוכבים והצביעה על כוכב הצפון, על קסיופיאה, על הדובה הגדולה ועל הכוכבים המסמלים את דמותו של אוריון האגדי.

זליגי שזו לו הפעם הראשונה כטיפת טל, נהנה מצד אחד מחברתה של זליפית ומהאווירה הקסומה של הלילה, ומצד שני היה מודאג מהפרדה שעלולה לבוא עם זריחת השמש. הוא לא רצה לשוחח על זה עם זליפית, כדי לא לקלקל את הערב הנפלא שהם בילו ביחד. השיחה קלחה, עם הפסקות לצפייה בכוכבי הלכת ששינו את מקומם לאורך מסלולם במהלך כל הלילה. בראשית הערב הם צפו בכוכב נוגה ששקע מערבה, זמן לא רב אחרי שקיעת השמש, הם צפו במאדים שבלט באדמומיותו ובכוכב צדק הגדול והמבריק. עם הנץ החמה, קרני השמש החלו לחמם את האדמה החרושה ואת האוויר שמעליה. זליגי וזליפית החזיקו ידיים, כי הייתה להם תחושה שהם לעלולים להתנדף לאוויר בנפרד ולהיפרד שוב. לקראת הצהריים, הם התאדו ביחד ועלו עם האוויר החם לגובה רב, שם הפכו לגבישי קרח זעירים ומשם צפו על הים, על הנחלים ועל העמק שממנו הם עלו. הכול נראה קטן ויפה מלמעלה, והעיקר שהם נשארו ביחד.

הילדים שתפסו מחסה מהגשם בתוך הסוכה שבקצה השדה, הקשיבו בעניין רב לסיפורו המרתק של אודי. הם עקבו אחר המסעות  של טיפות המים ואחר השינויים שהן עברו במצבי הצבירה שלהן. הילדים שמו לב שטיפות הגשם ירדו במצב צבירה נוזלי, התנדפו לאוויר במצב צבירה של גז (אדים), עברו למצב צבירה מוצק כאשר הגיעו לגובה רב והפכו לגבישי קרח בענן. הם בקשו מאודי שימשיך לספר להם עוד, אולם החמה ירדה מעבר לצמרות הברושים והחשכה הלכה והתגברה. הם נאלצו לנטוש בעצב את הסוכה שבשדה, להיפרד מאודי ומחבריהם ולשוב לבתיהם בכפר, עד למפגש הבא.