בשדה בור, סמוך לביתו של דני, חי לו צפרדע היוצא לעיתים ממחבואו, כדי לצוד תולעים וחרקים. דני מבלה הרבה מזמנו בשדה, שם למד להכיר את דרך חייו של שכנו הצפרדע וידע מתי והיכן לראותו. מורתו של דני, שהתחילה ללמד על הדו- חיים, זקוקה הייתה לצפרדע או לקרפדה לצורכי המחשה בכיתה.

דני קפץ משמחה והבטיח להביא את שכנו לכתה. המורה חזרה והדגישה שנחוצה צפרדע לכיתה ולא השכן. צחוק רם נשמע בכיתה ורק דני חייך לעצמו ורץ אל השדה שבקרבת ביתו. בידו האחת החזיק קופסא ובידו השנייה החזיק רשת קטנה. הוא ידע מתי הצפרדע יוצא ממקום מחבואו והיה דרוך לקראת המפגש עמו.

בינתיים היום החורפי הקצר בא לקצו, החשכה ירדה על השדה ורק פס אור בוהק ניראה עדיין באופק מערב. דני התעייף מסריקתו את השדה, התיישב לנוח מתחת לעץ איקליפטוס ונרדם. קרני האור האחרונות נעלמו ועלטה מוחלטת שלטה בכל. השדה התעורר לחיים. קולות זכרי הצפרדעים התערבבו עם קולות הצרצרים וציוצי העטלפים. העטלפים הקטנים נראים במעופם באוויר במהלך כל הלילה, כשהם עפים בעקבות חרקים כדי להשביע את רעבונם.

דני לא נהנה מתרדמה עמוקה ותנומה ארוכה, כי צינת הליל ועקיצות היתושים הקיצוהו לסירוגין. עודו מתמתח בעמדו לבדו בשדה, הגיעו לאוזניו קולות נוספים, עמומים ורחוקים. אלה היו רעשים של ענפים נשברים בחורשת האיקליפטוס וצעדים כבדים שהלכו והתקרבו. דני התחבא מאחורי גזע רחב של אחד העצים,  אולם ללא הועיל.

יד גדולה וחזקה אחזה בזרועו והעמידה אותו על רגליו. שלום דני אמר בקול עמוק השכן הגבוה שגר בבית ממול. כולם דואגים לך! בוא מהר הביתה. דני שב עם השכן הנחמד, לביתו והוריו ביקשו שיסתכל על השעון ויבין כמה שעות הוא בילה בשדה החשוך לבדו. דני הוא ילד אחראי מאוד והבטיח שמעכשיו הוא יתקשר ויודיע היכן הוא נימצא.

בלילה הוא חלם שהשתתף במסיבת צפרדעים שהתאספו ליד השלולית הענקית הנמצאת בכפר השכן. הצפרדעים הכתירו את דני למלך הביצה ומקהלת הזכרים שרו כמה שירים לכבודו. כאשר הוא התעורר בבוקר, לקח לו זמן להבין שהוא נמצא בחדרו ואין צפרדעים מסביבו. הוא נזכר שהבטיח למורה להביא את שכנו הצפרדע ומיד יצא בחיפושיו עוד לפני לכתו לבית הספר. הוא מצא במי השלולית רק ראשנים והביאם בצנצנת לכיתה.

המורה העבירה את הראשנים למיכל יותר גדול ונתנה להם חסה לאכול. היא הסבירה שהראשנים ניזונים מהצומח (והמעיים שלהם ארוכים) והצפרדעים הבוגרים ניזונים מהחי (והמעיים שלהם קצרים). היא הראתה לילדים פלקט גדול המתאר את כל שלבי מחזור החיים של הצפרדע והקרפדה וגם ההבדלים שביניהם. היא הציגה סרט קצר על מחלקת הדו- חיים שבה יש חסרי זנב כגון, קרפדה, צפרדע ואילנית ובעלי זנב כגון טריטון וסלמנדרה.

המורה סיפרה לילדים שעורה של הקרפדה מחוספס וגבשושי והיא מטילה את ביציה בחורף בשרוכים ארוכים במים רדודים. בכול שרוך יש ששת אלפי ביצים ויש עשרות שרוכים צפים על פני המים. הביצים קולטות את קרינת חום השמש (המעטה אומנם בחורף), על מנת שתוכלנה לבקוע. הצפרדע לעומת זאת, עורו חלק, הנקבה מטילה את ביציה בגושים במים (ולא בשרוכים), בעונת האביב. לשניהם  יש עיניים גדולות, השוקעות בשעת בליעת הטרף כי חסר להם בית הבליעה כמו שיש ליונקים. מהביצים בוקעים ראשנים, הנושמים בזימים כמו דגים, אולם הבוגרים נושמים בעזרת ריאות כי הם חיים בעיקר על היבשה ויכולים לנשום אוויר חופשי.

יש עוד הבדל הכריז דני, ממקום מושבו בסוף הכיתה. לצפרדע יש קרומי שחיה בין אצבעות הרגלים ולקרפדה כמעט ואינם נראים. זה מעיד על מקום מחייתם הוא הוסיף! הצפרדע מבלה יותר זמן במים והקרפדה מבלה את עיקר זמנה על היבשה. המורה הקשיבה בעניין לדבריו של דני ופתאום דלת הכיתה נפתחה ובפתח עמד השכן של דני ובידיו שתי צנצנות גדולות. באחת יש קרפדה ובשנייה יש צפרדע.

דני התרגש מאוד מהביקור המפתיע והכריז כי זהו השכן שחילץ אותו מהשדה החשוך והחזירו לביתו. לשכן הייתה רק בקשה אחת מהמורה: לשחרר את שני הדו- חיים מיד לאחר השיעור ולהחזירם למקומם בטבע. דני שידע היכן מקומו הטבעי של כל אחד מהדו- חיים, הלך עם הרבה מחבריו אל יובל הנחל הרדוד המתמלא מים בחורף ושחרר את הצפרדע. הם המשיכו ללכת עד לשלולית הענקית שנוצרה בחורף בשדה ושם שחררו את הקרפדה לנפשה. דני נפרד מחבריו וכול אחד שב לביתו.