בחודשים אוקטובר ונובמבר עוברות מעל עמק החולה מאות אלפי ציפורים שמעטות מהן נשארות לחרוף כאן ורובן ממשיכות לאפריקה. להקות רבות נוחתות באגם החולה, בברכות הדגים ובשדות העמק רק למנוחה ולאכילה לאחר שעפו בין 3000 ל4000 ק"מ מרחבי אירופה. באוויר חולפים מבנים שונים של להקות ציפורים בתעופה ותמיד אחת מובילה. האם זאת המנהיגה של הלהקה שבנדידה או המנוסה ביותר בניווטים? ממש לא ! בכל ציפור טבוע חוש ניווט גנטי ובמהלך כל הנדידה, הן מתחלפות בהובלת הלהקה בחוד.

המובילה משקיעה מאמץ רב יותר בתעופה, משום שהיא חותרת בחוד וחותכת את האוויר שהתנגדותו רבה יותר. הציפורים שעפות מאחור, אם בשורה או בצורת V , נישאות בקלות יותר על ידי זרם האוויר שיוצרות הציפורים שלפניהן. מדוע הן משקיעות מאמץ כה רב בנדידה של אלפי קילומטרים לאפריקה ובחזרה בכל שנה ? כי בקור של הצפון אין מזון זמין ולכן הן מדרימות למקומות שיש בהם מזון בשפע כמו החולה, ברכות הדגים והאגמים שבאפריקה.

מדוע הן לא נשארות באפריקה במשך כל השנה?  כי הצפיפות שם גדולה מאוד ובעונת האביב והקיץ  יש שפע של מזון בצפון ומרחבים גדולים לקינון ודגירה עם מעט מתחרים. בשנות החמישים של המאה העשרים, ייבשו את ביצת החולה ונעלמו מינים רבים של צמחים ובעלי חיים. אדמת הכבול אכזבה מבחינה חקלאית, היא התייבשה, התפרקה, שקעה ומידי פעם היא נשרפת.

חומר אורגני רב זורם לצפון הכנרת שגורם להתפתחות אצות הפוגעות באיכות המים. בעקבות הכישלון האקולוגי וגם החקלאי, הוצפו כאלף דונם שהפכו לאגמון החולה, המאכלס היום מינים רבים של בעלי חיים וצמחים שמצאו שוב את מקומם בו ומסביבו. כעת זה הזמן לנסוע לטייל בחולה כדי לצפות בשקנאים, עגורים, ברווזים, חסידות, אנפות, חופמים, סיקסקים, שלדגים, פרפורים, תמירונים, סייפנים, ביצניות, חרמשונים, עופות דורסים ועופות שיר למיניהם.

איך מגיעים לאגמון החולה? נוסעים לראש פינה, ממשיכים צפונה על כביש 90 , עוברים את הכניסה ליסוד המעלה, עוברים את צומת שמורת החולה וממשיכים ישר (צפונה) עוד ארבעה קילומטרים ופונים ימינה לכיוון האגם (יש שם שילוט). הכניסה בתשלום ויש סיורים מודרכים עם תצפיות והסברים.

מי שרוצה לראות את הנחיתות המרשימות של להקות העגורים (המתארגנים ללינת לילה) כדאי שיהיה שם משקיעת החמה ועד לחשכה מוחלטת. מי שרוצה לראות ציפורים מתעוררות  ולהקות שמתחילות לעוף עם שחר, שישכים קום ויגיע עוד בעלטה שלפני הזריחה.