גיאופיטים הם צמחים בעלי אברי אגירה תת קרקעיים, כגון בצלים ופקעות שניצני ההתחדשות שלהם נמצאים מתחת לפני הקרקע. יש גם מאגרי מזון בשורשים המעובים של כתמה עבת שורשים ובשורשים של עירית גדולה. אצל נורית אסיה וחיננית הבתה יש גבעול תת קרקעי קצר האוגר את המזון.

צמחי בצל כגון בצל הגינה, שום, חצב מצוי, צבעוני, נרקיס, בן חצב, כדן (פעמוני הגשם), נץ החלב, אירוסים ועוד, חלקם הם חד שנתיים כמו צבעוני ההרים ואירוסים למיניהם וחלקם רב שנתיים כמו הנרקיסים. לבצל יש גבעול מקוצר שטוח הנקרא "עוגת הבצל" שמעליו נמצאים הגלדים שהם בסיסי העלים ומתחתיו נמצאים השורשים.

חלק קטן מהבצלים כגון חצב מצוי "מתעורר" בחום וביובש של הקיץ, בסוף אוגוסט ומוציא שרביט תפרחת מהאדמה, המקבל את מזונו ואת המים מהמאגר שבגלדים. רק לאחר רדת גשמי החורף, יוצאים העלים של החצב, הזקוקים להרבה מים לצמיחתם. אולם רוב צמחי הבצל מתעוררים בעונת הגשמים ומנצלים את מאגרי המזון שבגלדים לצמיחתם.

בין הגלדים חבוי ניצן חדש שממנו תבוא צמיחת החורף. עם רדת הגשמים, מתפתחים שורשים בגבעול הקצר (עוגת הבצל), הניצן מתעורר לפעילות נמרצת ומוציא עלים או גבעול כלפי מעלה. בתוך בצל הנרקיס (שהוא רב שנתי), יש ניצן פעיל לאורך כל עונת היובש שממנו מתפתח צמח זעיר. עם בוא הגשמים, הוא מוציא צמח שלם אל מחוץ לאדמה. יציאת העלים הרכים החדשים מהאדמה נעשית לאורך גבעול הבצל היבש הישן, שם יש חלל המאפשר יציאה חלקה. הצמח הזעיר שרק יצא, מנצל את מאגרי המזון של צמח האם (הבצל) מהגלדים החיצוניים אל הגלדים הפנימיים.

הצמח הזעיר מנצל את הגלדים החיצוניים עד שהוא עומד ברשות עצמו, ויוצר מזון אורגני בפוטוסינתזה וקולט מים ומינרלים מהאדמה באמצעות השורשים. אצל הבצל חד שנתי כמו בצבעוני ההרים, הצמח הזעיר מנצל את המזון של כל הגלדים של צמח האם עד שהוא עומד ברשות עצמו. אומנם הרבייה הוגטטיבית היא הרבייה העיקרית בצמחי הבצל, אולם יש חשיבות רבה לרבייה הגנרטיבית הנעשית על ידי זרעים כדי שלא ייכחדו.

בין צמחי הפקעת יש צמחים חד שנתיים כגון, סיפן, כרכום חורפי וסתוונית היורה ורב שנתיים כגון, רקפת מצויה וכלנית. הגיאופיטים בעלי פקעת חד שנתית, היא מתרוקנת ממזונה בתום העונה ומתפתחת פקעת חדשה במקומה. הפקעת הרב שנתית של רקפת וכלנית מתמלאת בכל שנה לכמה עונות בלבד.