גבעת הרקפות נמצאת ליד קיבוץ גלעד (אבן יצחק) שברמת מנשה. נוסעים עד למחלף אליקים ופונים לכביש 672 החוצה את רמת מנשה לאורכה. אחרי נסיעה של כעשרה ק"מ בנוף פתוח ובכביש מתפתל, מגיעים לגבעת הרקפות הנמצאת משמאל לכביש. הגבעה מכוסה ביער של עצי אורן ירושלים, שביניהם פורחות אלפי רקפות בצבעי אדום סגול ורוד ולבן. מטפסים על הגבעה במסלול היקפי בשביל מסומן ובסוף חוזרים לאורך דרך עפר בפאתי שדה חקלאי. אורכו של  מסלול ההליכה בסביבה זו, פחות משני ק"מ. בקצה יער הרקפות (בשדה הפתוח), אפשר לראות מגוון גדול של צמחי בר נוספים הפורחים מהחורף עד לאביב. פריחתו של פרח רקפת יחיד נמשכת שלושה שבועות אולם פריחת השדה במלואו, נמשכת מינואר עד ראשית אפריל ( פרחי שדה אביביים יחידים, נשארים פתוחים ימים אחדים בלבד).

אורך חייו של פרח נקבע כנראה על פי תדירות הביקורים של החרקים המאביקים אותו. פרחי הרקפת זוכים למעט חרקים מבקרים ובתדירות נמוכה, כי רוב החרקים אינם פעילים בעונה הקרה של החורף. על כן פרחי אלה נשארים פתוחים הרבה זמן כדי לאפשר ליותר ימי ביקור וכדי להגדיל את הסיכויים להאבקתם. פרחים אחרים כגון פרגים (ואחרים), הגדלים באפריל- מאי עם שפע של חרקים המבקרים אותם בתדירות גבוהה, נשארים פתוחים רק יומיים שלושה.

יערות האורנים הנטועים, הם הסיבה להתפשטות משטחי הרקפות, כמו ביער האורנים הצפוף שעל גבעה הרקפות. מעט מאוד צמחים מסוגלים להתקיים ביער המוצל לרגלי האורנים, לכן הרקפות מצאו משטחים ריקים שבהם הן התרבו ללא שום תחרות. בית הגידול המקורי של הרקפות, משותף לצמחים רבים (בהרים המסולעים), שם יש תחרות מתמדת על שטחי מחייה מצומצמים.

גבעול הרקפת כפוף בקצהו והוא נושא פרח הפוך שראשו כפוף כלפי מטה. הסיבה לכך היא הגנה על אברי הרבייה שבתוך הפרח שלא יתקלקלו בגשמים. הפרח מצויד בטבעת סגולה הבולטת מרחוק, על מנת לאותת לחרקים המאביקים, שימצאו את הכניסה אליו בקלות. בפרח אין צופנים ולא צוף, אולם הוא עשיר בשפע של אבקה מזינה המושכת את החרקים. פרחי הרקפת נשארים פתוחים במהלך חייהן, בניגוד לפרחי הכלנית הנפתחים ביום ונסגרים בלילה (נסגרים בימים גשומים ונפתחים בימים יפים).

הרקפת המצויה (Cyclamen persicum ) היא גיאופיט בעלת פקעת רב שנתית (כמו הכרכום והסתוונית), המכילה מזון רב וגם חומר רעיל בשם  ציקלמינין. הרעל מגן עליה מפני אכילתה על ידי בעלי חיים. הפקעת נמצאת כמעט בתרדמה במשך חודשי הקיץ היבשים ומתעוררת לפעילות לאחר רדת הגשמים החזקים הראשונים של החורף. היא שייכת למשפחת הרקפתיים, שפרחיהם מורכבים מחמישה עלי גביע, חמישה עלי כותרת וחמישה אבקנים בדור הפנימי. בזמן הגשמים, יש חרקים המוצאים מחסה בתוך פרחי הרקפת ההפוכים.

לאחר ההפריה, מתפתחת השחלה לפרי הלקט שבו יש זרעים רבים. כאשר ההלקט מגיע לבשלות (יבש), הזרעים הרבים מתפזרים. צבעו של טרף העלה סגול, יש לו צורת לב והוא יושב על פטוטרת ארוכה היוצאת מהגבעול הקצר. היום נפוצות הרקפות בצל עצי האורנים, על מצוקים, ובבתות פתוחות ברחבי מזרח הים התיכון. יש זנים רבים של רקפות בני כלאיים (בגוונים שונים), שהגננים מגדלים בתרבות בגינות הנוי. כאשר מבקרים בגבעת הרקפות, חשוב מאוד ללכת רק בשביל העולה לגבעה ולא לחצות את המדרון המכוסה ברקפות צפופות. על הגבעה ביער הדליל יותר, אפשר לראות צמחים פורחים אחרים כגון, צבעוני ההרים, עירית גדולה, סחלב אנטולי, עיריוני צהוב ועוד. מעבר לכביש, אחרי העצים (שביניהם יש שולחנות עץ), יש שדה פתוח עם מרבדים צפופים של צמחים עשבוניים הפורחים באביב.   

גבעת הרקפות שברמת מנשה אינה היחידה בארץ המכוסה כולה ברקפות פורחות. אפשר לראות ריכוזים גדולים בנחל כלך (שוויצריה הקטנה) שבכרמל הגבוה, ליד נחל אלכסנדר, ביער בית קשת, בנחל תבור, ביער אודם שברמת הגולן ועוד. אם רוצים ליהנות מעוד מרבדי פרחים באותו יום טיול, אפשר לרדת מרמת מנשה דרך משמר העמק לצומת מגידו. פונים שמאלה לכביש הסרגל ונוסעים עליו עד למנחת המטוסים הקטן שבעמק יזרעאל (הפנייה על הכביש שמאלה). הולכים ברגל בתוך חורשת איקליפטוס מלאה באלפי כלניות בצבעי אדום, סגול, לבן וגם ורוד. כול הכלניות הן מאותו המין והצבעים הם תוצאה של הכלאות טבעיות בין הפרחים במרבדים הצפופים.