פעם אחת חיו "חרוב" ו"חרובית" במורד של גבעה הצופה לעמק, שנחל זורם לאורכו ומרווה את אדמתו. הם בחרו לחיות במפנה הדרומי החם, שם השמש מאירה להם פנים גם בימי החורף הקרים. הם חיו ללא דאגות פרנסה, בחברה טובה של אלת המסטיק, קידה שעירה, סירה קוצנית וצמחים רבים אחרים. שני החרובים בלטו בקומתם הגבוהה, בצמרתם הענפה, בעלוותם הירוקה ובעיקר בפרות המתוקים ש"חרובית" מייצרת כל שנה. ידוע לכול השכנים בחורש, שעצי החרובים ושיחי אלת המסטיק הם דו ביתיים, כלומר יש זכרים המייצרים אבקת פרחים ויש נקבות המניבות פרות. זוג החרובים הצעירים היו סקרנים לדעת איך החיים על פסגת הגבעה ואיזה נוף נשקף משם. חלומם המשותף מזה ימים רבים, היה להגיע אל הפסגה, כדי להרחיב את אופק נוף סביבתם. הם שוחחו ביניהם על כך, התלבטו איך ומתי לצאת לדרך ולא מצאו תשובה. חלפו ימים ולילות של הרהורים וסקרנותם רק גרמה לחוסר שקט בקרבם.

בז קטן שדאה בגובה רב, הבחין במצוקת שני החרובים. הוא צלל לעברם, ריחף מעל צמרתם והאזין לשיחתם. הוא הבין את הדחף שלהם לצאת לנדוד לעולם אחר והחליט לבוא לעזרתם. " חרובים ידידיי!" קרא בצפצוף שרקני, "שמעו בקולי ותגלו את אשר אתם מחפשים". זקפו קומתכם, שלפו את שורשיכם מבין הסלעים וטפסו אל ראש הגבעה, שם תמצאו את התשובות לשאלותיכם. רק זכרו, עומד לרשותכם רק לילה אחד למשימה זו. אם לא תספיקו, שורשיכם יתייבשו בשמש ולא תגיעו למטרתכם.

עם רדת דמדומי הערב, אחז "חרוב" בידה של "חרובית" ובמאמץ משותף הם החלו לטפס במעלה הגבעה. המדרון היה תלול ומסולע וההליכה הייתה קשה בסבך שיחי החורש. בשביל הליכתם, הם ראו שני צבים יורדים בזחילה אטית ומשמיעים קולות נקישה בשריונם. "חרובית" שהבחינה בהם, שאלה לפשר ירידתם מפסגת החלומות והצבים רק מלמלו שהרוח בפסגה היא פראית. החרובים לא התרשמו מדברי הצבים, כי הבז שבה את לבם, ומי חכם כמוהו הרואה הכול ממעל ולא נעלם מעיניו דבר.

הם צעדו לאט במעלה הגבעה, בליווי תזמורת צרצרים שעודדה את רוחם. מידי פעם, נשמעו קולותיהם של תנים מייללים, חמורים נוערים ופרות גועות. באוויר חגה מסביבם תנשמת שלא ראתה מימיה שני עצים נעים למקום אחר ותפסה מכרסמים שיצאו ממחבואם. היה זה לילה כמעט אפל, רוח חרישית נשבה ממערב ואידי אוויר לח התעבו על העצים. הטל הרב שכיסה את העלים ניגר אל האדמה, בעלייתם המאומצת של החרובים במעלה הגבעה. סהר הירח של תחילת החודש היה דק, ואורו היה עמום וחיוור. נותר עוד שליש אחרון של הליכה במדרון התלול עד לראש הגבעה. הם עצרו למנוחה קצרה, אך "חרובית" מיד נרדמה וישנה שינה עמוקה.

"חרוב" הסקרן שאצה לו הדרך, לא המתין עד ש"חרובית" תתעורר, אלא החליט להמשיך לבדו עד לפסגה ומיד לשוב להעירה. הוא עשה את דרכו בשבילים מפותלים בסבך הקוצני ולא הרגיש שהתרחק מאוד ממקומה של "חרובית". בלכתו בדרכו הפתלתלה שהתארכה מאוד, הוא נזכר שמסעם הלילי חייב להסתיים מיד עם עלות השחר, לכן הוא שב מיד כדי להעיר את חרובית. הוא לא הצליח לשוב בדיוק על עקבותיו עד למקומה ואיבד את הכיוון בחושך. הוא סטה ממסלולו, מעד בלכתו על סלעים, קרא ל"חרובית", אולם היא ישנה ולא שמעה דבר.

רק שוכני החורש האחרים שהתעוררו מקריאותיו, תמהו על מסעו של "חרוב" אל הבלתי נודע. הוא הלך וטעה והתרחק עוד יותר. כאשר כוכב נוגה הופיע באופק מזרח, הוא הבין שהשחר קרב ועליו להזדרז להגיע אל הפסגה, שם הוא יבלה את היום וישוב לחפש את "חרובית" בלילה הבא. כאשר התקרב אל הפסגה, הוא נתקל בסבך צפוף של שיחים וקומתו הגבוהה בלטה בקו רקיע. עודנו נע מיוזע ומיואש מהפרידה, נשמע קולו הצרחני של הבז מגבוה: "חרוב ידידי, התחפר מהר והגן על שורשיך מפני השמש העולה". "חרוב" הביט למעלה וראה את הבז מרחף מעליו ומשמיע שריקות אזהרה צורמניות.

השמש זרחה, קרניה ליטפו את עליו וענפיו והמחזה שראו עיניו העלו חיוך על פניו. "מחזה מרהיב!" הכריז "חרוב". הוא מיהר לנעוץ את שורשיו הארוכים והחזקים בתוך אדמת הטרשים וראה איך שהבז צולל לעבר עכבר שיצא ממחילתו ולוכדו בטפריו החזקים. הנוף הנשקף מהפסגה, עורר בו התרגשות ופליאה. הוא שם לב שעל הפסגה ובמפנה הצפוני הקריר, שולטים אלונים אלות ולבנים ואין שם חרובים. לעומת זאת במפנה הדרומי, שולטת חברת החרוב ואלת המסטיק ומלווים רבים אחרים המעדיפים מקומות חמים. תוך כדי תצפית בנוף הנפלא, נזכר "חרוב" שאין לו עם מי לחלוק את חוויותיו, כי "חרובית" נשארה לבדה במורד הגבעה ועצבות גדולה ירדה עליו.

הוא הרגיש זר בחברה החדשה, הרוח הקרירה והחזקה הפריעה לו והרגיש בודד בפסגה הגבוהה. השמש שעלתה גבוה מעל לאופק מזרח, האירה על פניה של "חרובית" והעירה אותה. היא שמחה לראות את תחילתו של יום חדש, אולם פניה נפלו כשגילתה ש"חרוב", אינו לידה. היא הביטה סביב וקראה בשמו לכל הכיוונים ולא הייתה תשובה. היא הייתה עצובה, ואותו יום התארך כמו נצח. היא קיוותה שעם בוא הלילה הוא ימצא את דרכו בחזרה אל המקום שבו היא מחכה. על הפסגה ישב "חרוב" העצוב, בנוף פתוח מוכה רוחות, כואב את בדידותו ומחכה לחושך כדי לרדת במדרון, לחפש את "חרובית" חברתו.

ראה הבז את אשר עשה וירד לנחם את "חרוב" ואת "חרובית", אולם הוא לא סיפר להם כמה קרובים הם בקו אווירי, אף על פי שאין ביניהם קשר עין. הוא הבטיח לבקרם בשעות היום כי הם מסמנים את גבולות תחום מחייתו. הבז הערום, שמח שהצליח להביא שני עצים גבוהים לממלכתו, האחד בפסגה והשני במורד, כדי שיסמנו את שטח המחייה הפרטי שלו. הערב רד ו"חרוב" החל לתכנן את מסלול חיפושיו ואת כיווני הליכתו. החשכה התגברה, השמים התמלאו כוכבים וביניהם הופיעו הדובה הגדולה, קסיופיאה וכוכב הצפון, שאותו הוא מזהה בקלות. הוא זכר שמקום מחייתו הטבעי הוא במדרון הפונה לכיוון דרום מזרח, שם חמים יותר כי החרובים אוהבי חום הם. הוא הסתכל על כוכב הצפון הסתובב לכיוון הפוך והחל את הליכתו. הוא ירד מהפסגה באפלה מלאה, כי סהר הירח הדק, עוד לא עלה כדי לגרש את העלטה הכבדה.

"חרובית" שחשה ש"חרוב" מחפש אותה, נתנה את קולה בשיר כדי לכוון את דרכו אליה. הצרצרים הצטרפו לשירתה, רחשי הזחילות בסבך התגברו ובעלי חיים ליליים השמיעו את קולם ללא הרף. "חרוב" למד על בשרו כמה קשה ללכת בלילה במדרון מלא סלעים ולנווט את דרכו במדוייק. הוא נעצר מידי פעם, כדי לתקן את כיוון הליכתו וכדי לקרוא ל"חרובית" חברתו. הוא חזר ואמר לעצמו "חבל שלא למדנו מזקני החרובים, שלא התפתו לעלות לפסגה ונשארו במורד הדרומי החם והמוגן מהרוחות הקרות".

"חרוב" כעס על עצמו שהלך לבדו והשאיר את "חרובית" בדרך ומצד שני הוא שמח שהיא לא עברה את התלאות האלה כדי להגיע למסקנה שאין  כמו מקום המחייה הטבעי. "חרובית" שלא שמעה תשובה לשירתה המהדהדת, החליטה להתחיל לעלות במדרון התלול, כדי לחפש את "חרוב" האבוד. היא זכרה שהיא צריכה להגיע לפסגה עוד לפני עלות השחר כדי ששורשיה לא יתייבשו בחום השמש. היא הלכה לאט בין הסלעים בתוך סבך הבתה והגיעה לראש הפסגה, עוד לפני הופעת הילת האור הראשונה מעל לאופק מזרח. האור התגבר ולנגד עיניה התגלה נוף נפלא של עמק צר ונחל זורם לאורכו. עד מהרה היא ראתה שהיא נמצאת בסביבה זרה, עם שכנים שהיא לא מכירה, ורוח צפונית קרה רק הוסיפה להרגשת בדידותה. אחרי ששבעה מהנוף היפה וסקרנותה התמלאה, היא המשיכה בשירתה כדי לכוון את "חרוב" אליה.

הבז ראה מרחוק את הפרחים הנקביים שעל ענפיה של "חרובית", הדומים לחרובים קטנים, שמע את שירתה העצובה וצלל כדי לשאול בשלומה. הוא ניסה לשכנע אותה שעם הזמן היא תסתגל לסביבה החדשה. אולם היא בעצבותה הרבה, ביקשה ממנו רק דבר אחד, שיאתר את "חרוב" האבוד. הבז עף מיד וחיפש את "חרוב" שהגיע בינתיים אל המקום שבו ישנה "חרובית". "חרוב" לא ידע לאן היא נעלמה והמשיך לקרוא בשמה. הבז התחיל להרגיש רע עם מה שהוא עולל לזוג החרובים, שקודם היו שמחים וכעת הם עצובים. הוא צלל לעבר "חרוב" והבטיח לו שיכוון את "חרובית" אל המקום שבו הוא נמצא. הבז עף שוב אל "חרובית" ובישר לה שהיא ממש קרובה ל"חרוב" בקו אווירי והראה לה איך להגיע אליו. עם חשכה היא ירדה מהפסגה אל המורד הנכון והגיעה לחרוב שקבל אותה בשמחה גדולה.

זוג החרובים שבו ביחד למקומם הטבעי הנמצא במורד הגבעה ואפשר לראותם ירוקי עד בכל עונות השנה. אם נבקר אותם בסוף הקיץ, נהנה מהפרות המתוקים של "חרובית" ובראשית הסתיו, ענפיהם מתמלאים פרחים ירוקים וקטנים. לחרוב זכר יש פרחים זכריים מלאי אבקה ולחרובית נקבה, יש פרחים נקביים עם עלי ושחלה. גרגירי האבקה של פרחי הזכר עוברים אל פרחי הנקבה, מאביקים ומפרים אותם. כתוצאה מתהליך ההפריה, נוצרים פרות מתוקים על ענפי העץ הנקבי. החרובים נחשבים לעצים דו ביתיים הזקוקים אחד לשני כדי לעשות פרות. הם לא אוהבים לחיות על הרים גבוהים וקרים אלא במקומות נמוכים וחמים או במדרונות שטופי שמש גם בחורף.