בכל העולם קיימת בעיה של פלישת צמחים ובעלי חיים מיבשת אחת לשנייה ומאזור מחייה אחד לאזור מחייה אחר. הפולשים מגיעים ליעדם  לעתים במכוון על ידי האדם, כגון הזרזירים שהובאו מאנגליה לצפון אמריקה ולעתים באופן אקראי כמו "נמלת ארגנטינה" שהגיעה לאוסטרליה ושם היא גורמת לנזקים קשים בחקלאות. גם בארץ יש צמחים ובעלי חיים שפלשו או הובאו לכאן והשתלטו לאט על מקום מחייתם החדש.

למשל צמח בשם "טיונית פולשנית" (הטרותקה סובאקסילריס) שהובא במכוון מטקסס לחוף הצפוני בארץ, התפשט בחולות עד למרכז. מצד שני, "נמלת האש הקטנה" הגיעה לעמק הירדן באופן לא מכוון והיא עלולה להתפשט ולהשתלט על בתי גידול שונים באזורנו. מבין הנמלים הנקראות "נמלי האש" מבחינים בשני סוגים: "נמלת האש האדומה" היא גדולה עוקצנית ומסוכנת יותר, שהגיעה מדרום אמריקה לדרום מזרח ארה"ב ולא מצליחים להשתלט על התפשטותה שם. לעומתה "נמלת האש הקטנה" הגיעה מדרום אמריקה ליבשת אפריקה ומשם כנראה הגיעה לארץ. לעת עתה רק לעמק הירדן.

שמה האנגלי של "נמלת האש הקטנה" הוא  Little fire ant , ושמה המדעי הוא  Wasmannia auropunctata.   אורכה של הנמלה הפועלת הוא 1.5 מ"מ, צבעה כתום אדמדם, אורך המלכה 5 מ"מ וצבעה כהה. היא התגלתה לראשונה  בעמק הירדן בשנת 2005 במספר ישובים ובסביבתם. על פי המומחים העוקבים אחריה, אוכלוסייתה הולכת ומשתלטת על בתי גידול שונים באזור וקניה מתרבים. הנמלים הפולשניות האלה, עלולות לשנות את המגוון הביולוגי ולהפר את האיזון האקולוגי של בתי הגידול המקומיים שאופיים עלול להשתנות לרעה. הן גם מסוכנות לאדם ובפרט לילדים ולאנשים האלגיים לארס שלה.

נמלים אלו מועברות (בלי כוונה) על ידי האדם, בתוך אדמת עציצים, באדמה שמעבירים ממקום למקום ובין שורשי העצים שנוטעים. באדמה כזאת, יכולים להימצא נמלים, ביצים, רימות וגלמים, שיתחילו לבנות קנים ויקימו מושבות במקומות החדשים. הן מתנועעות לאט ומתרבות מהר.

בדרום אמריקה הן גורמות נזקים בחקלאות, הן עוקצות ומציקות לעובדים בשדות ובקטיף הפרות. הן ניזונות מחומרים אורגניים ומחרקים מתים, בונות את הקן באדמות שונות ומסתגלות מהר לבתי גידול חדשים. לנמלה יש גלגול מלא כמו ליתר הנמלים והיא מסוגלת לנשוך את העור בעזרת גפי הפה וגם לעקוץ ולהזריק ארס, בעזרת העוקץ שבקצה הבטן.

הנמלה מחדירה לעור כמות ארס גדולה באופן יחסי לממדי גופה הקטנים. העקיצה גורמת לנפיחות בעור, לאדמומית ולגרוד מתמשך, אולם היא כואבת פחות מעקיצה של דבורה . הנמלה מסוגלת לעקוץ את קורבנה, מספר פעמים ברציפות וכל האחרות מצטרפות אליה ועוקצות. הרעל שחודר לעור מביא לשחרור היסטמין בגוף הגורם לגרוד, לנפיחות ולאודם. התגובה של הגוף תלויה במספר העקיצות ובכמות הארס החודרת לעור. אין סכנה לרוב בני אדם מארס נמלת האש הקטנה, אולם לאנשים אלרגיים, יכול להיווצר מצב של קוצר נשימה, כאב בחזה, סחרחורת, איבוד שיווי משקל ונפיחות בכל הגוף. עלינו להיות מודעים לנזקים הגדולים שגורמות הנמלים שפלשו לאוסטרליה ולפלורידה, כדי לעצור מיד את התפשטות "נמלת האש הקטנה" באזורנו.