בחודש מרץ  1948 במהלך מלחמת העצמאות, נחסם עורק התחבורה היחיד שקישר את יהודי ירושלים עם ישובי השפלה והחוף. לא הייתה אפשרות להזרים ל 100 אלף היהודים שחיו בעיר, אספקת מזון ותרופות במשך שבעה שבועות. בניסיונות הפריצה הרבים לאורך העורק הראשי (דרך שער הגיא - באב אל ואד), היו נפגעים רבים לכוחותינו עד שנפרצה "דרך בורמה" ונכבשו בו זמנית המשלטים שחסמו את כביש הגישה לירושלים.

מאחר שהמצור התחיל באביב 1948 , גדלו צמחי בר רבים בתוך העיר וביניהם צמחי החלמית המכונים חובייזה.  אומנם חולקו לתושבי העיר מנות מזון קטנות ומעט מים, אולם המצוקה הייתה גדולה, כי לא ידעו מתי יוסר המצור מעל העיר. בינתיים התושבים סיכנו את נפשם תחת הפגזות רצופות ויצאו לקטוף את עלי החלמית המצויה וצמחי בר אחרים, שמהם עשו מטעמים. במהלך חודש יוני הוסר המצור ושיירות האספקה החלו לזרום אל העיר ואל התושבים הרעבים.

תושבי העיר הותיקים, לא שכחו את החלמית שהפכה לסמל המצור ולזיכרון היסטורי והמשיכו ללקטה בכל שנה בראשית האביב, כי זכרו גם את טעמה. מלחמת העצמאות הנקראת גם מלחמת הקוממיות ומלחמת השחרור, החלה ב 30 בנובמבר 1947  והסתיימה ב 20 ביולי 1949 עם הסכמי שביתת הנשק.

ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), הוכרזה מדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית, ועד היום היא עברה שש מלחמות: מלחמת העצמאות (47 – 49 ), מלחמת סיני (1956 ), מלחמת ששת הימים (1967 ), מלחמת ההתשה (69 – 70 ), מלחמת יום הכיפורים (1973 ) ומלחמת שלום הגליל (1982 ) .  

לעמנו יש זיכרונות היסטוריים משני מצורים טראומטיים אחרים, שנגמרו בחורבנה של ירושלים ובהגליית היהודים שחיו בתוכה. לפני כ 2500 שנים הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על העיר, שבסופו היא נהרסה עם בית המקדש הראשון והיהודים הוגלו לבבל. בשנת 69 לספירה הטיל המצביא הרומי טיטוס  מצור על ירושלים ובשנת 70 לספירה נחרב בית המקדש השני ונהרסה העיר כליל.

על סיפורי המצור האחרון של שנת תש"ח, מתווסף הסיפור פולקלוריסטי של צמח החלמית (חובייזה) שאותו ראוי לשמר, ביחד עם קציצות מטוגנות שמכינים ממנו למזכרת, לכבוד החג. במועדי השנה של יום העצמאות, רצוי לצאת אל השדות, כדי ללקט עלים ופרות של החלמית. אפשר להכין קציצות מטוגנות מעלים ובצל בשמן זית, מרק ירקות מעורב עם עלי חלמית צעירים ורכים, או תבשיל ירקות מעורב של עלי חלמית ביחד עם צמחי גינה, בצל ושום. אפשר גם לאכול את פרודות פרי המפרדת של החלמית העשירים בויטמינים, ישר מצמחי השדה, או להכין תה רפואי מרוכז מעלים ופרחים של חלמית ביחד עם עלי איקליפטוס ועלי מרווה. יש כאן מקום ליצירתיות ולאימפרוביזציה ואין צורך במתכונים מדודים ומדויקים על מנת שזה יצא טעים.

החלמית הגדולה ( Malva sylvestris ) פורחת עד סוף מאי, מגיעה לגובה של 90 ס"מ ומשתרעת לרוחב של מטר אחד. כדי לא לטעות בין צמחי חלמית לבין צמחי מעוג (שניהם דומים, פרחיהם גדולים ושייכים למשפחת החלמיתיים), יש לשים לב שלפרח החלמית יש עלי כותרת מפורדים ולמעוג יש עלי כותרת מחוברים (מאוחים). גם עלי הלוואי (עלי הגביעון העוטרים את עלי הגביע) הגדולים של המעוג, מחוברים בבסיסם, בניגוד לאלה של החלמית שהינם מפורדים. צמחי החלמית נפוצים מאוד בכל הארץ, בצדי דרכים, במקומות עשירים בחמר אורגני וחנקן, במעזבות, בחצרות ובשדות חקלאיים.

אפשר לגדל את צמחי החלמית מזרעים בשלים שאוספים בקיץ. הגבעולים שעירים, העלים נישאים על פטוטרות ארוכות והפרחים יוצאים מבסיסי (מחיקי) העלים. הפרח בנוי מחמישה עלי גביע, שלושה עלי גביעון ירוקים וחמישה עלי כותרת ורודים שעורקיהם בולטים בוורוד כהה. גם החלמית המצויה החד שנתית, שעליה ופרחיה קטנים יותר, נפוצה מאוד בארץ ויוצרת משטחים צפופים בשדות ובצדי דרכים. מחלמית מצויה אפשר להכין את כל התבשילים האפשריים כיד הדמיון, כמו שעשו אבותינו בעיר הקודש הנצורה. צמח החלמית מוזכר בתנ"ך ובמשנה.