ל"ג בעומר שחל ב 18 באייר, הוא היום ה 33 מיתוך 49 ימי ספירת העומר, שהם שבעה שבועות מפסח עד לחג השבועות. ימי ספירת העומר הם ימי אבלות שבהם לא מקיימים שמחות ולא חופות וקידושים. בתלמוד הבבלי במסכת יבמות, דף ס"ב – ע"ב כתוב, שאלפי תלמידים של רבי עקיבא מתו מפסח ועד עצרת (שבועות). על פי אחת המסורות, הם מתו ממגפה שפסקה בל"ג בעומר ולכן האבל נעצר, מותר אז להתחתן , להתגלח ולהסתפר ולשוב לשמוח.

על פי דעה אחרת, הסיבה לאבל בימי ספירת העומר, לא הייתה עקב מחלה שפגעה בתלמידים, אלא כנראה עקב השתתפותם במרד הכושל של בר כוכבה נגד הרומאים. רבי עקיבא היה מראשי המנהיגים של מרד בר כוכבה והשפעתו הרבה על תלמידיו, הביאה אותם להשתתף במרד נגד הרומאים, שם מצאו את מותם. האבל המתקיים מאז 135 לספירה עד ימינו, מעיד על גודל ההרס, המפלה והאכזבה מהמרד שאמור היה להביא לשחרור מעול הרומאים, גרם לעוד חורבן של העם והארץ.    

מדורות ל"ג בעומר קשורות כנראה למשואות שהודלקו על פסגות ההרים כדי להודיע על תחילת המרד הגדול של היהודים ברומאים בשנת 66 לספירה שבעקבותיו נחרב בית המקדש השני ונהרסה ירושלים. יכול להיות שגם במרד בר כוכבה הדליקו מדורות על ראשי ההרים כדי להודיע על תחילת המרד. באותה הדרך נהגו גם לבשר על תחילת ראש חודש עד לישובים הרחוקים בגליל ובגולן.  

יצחק לוריא (האר"י מצפת), היה הראשון שקבע את ל"ג בעומר כיום פטירתו של הרשב"י (רבי שמעון בר יוחאי). על פי המסורת קבורים במירון רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר ומדי שנה עולים רבבות להילולה במירון. במאה השבע עשרה, עסק האר"י מצפת בלימוד הקבלה וספר הזוהר, שעל פי המסורת הוא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי. עקב כך נהגו במהלך השנים ללמוד את הקבלה ולקרוא בספר הזוהר (העוסק בחוכמת הנסתר) בל"ג בעומר.

בתקופת המקרא, הימים שבין פסח לשבועות היו ימי דאגה לחקלאים, כי חששו מימי השרב של האביב ומשרפות שיכלו לכלות את התבואה הבשלה ולהביא לרעב כבד למשך שנה שלמה. הקשר החקלאי של עונת הקציר וחמישים ימי ספירת העומר, מוזכרים בספר ויקרא כ"ג, ט"ז- י"ז.  "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום..". מקציר השעורה בפסח היו סופרים שבעה שבועות עד לקציר החיטה בחג השבועות. שמחת האיכרים האמיתי היגיעה, רק לאחר שגמרו לקצור את כול תבואות השדה.

ביחד עם השמחות הרבות המתקיימות בל"ג בעומר ברחבי הארץ,  נוצרת בעיה אקולוגית חמורה של זיהום אוויר. השריפות הרבות של עצים (וחומרים אחרים) במדורות, מוסיפות פחמן דו חמצני, פיח, וגזים רעילים אחרים לאוויר וגורמים סבל לחולי קצרת. נפלט גם חומר רעיל בשם דיאוקסין המתפזר על קרקעות חקלאיות ומזהם את האדמה ואת היבולים המגיעים לשווקים ומרעילים את מי שאוכל אותם. כדי לשמור על סביבתנו נקייה מזיהום מסוכן זה ועל האוויר מגזי חממה רעילים, אנו חייבים להפסיק להדליק מדורות בל"ג בעומר וכן כול דבר אחר שנשרף ומעלה עשן באוויר, במהלך כול חודשי השנה.