גזר הגינה (הקיפח) Daucus carota (maximus)  הוא גזר בר שממנו פיתחו את הגזר התרבותי. הוא שייך למשפחת הסוככיים ויש לו תפרחת סוכך לבנה שטוחה וענקית. הוא צמח דו שנתי, כלומר בשנה הראשונה נובט הזרע שממנו יוצאים העלים והשורש העיקרי האוגר מזון ובשנה השנייה (בסוף האביב), הוא מנצל את מאגר המזון שבו על מנת להצמיח גבעול פריחה גבוה ומסועף. בהסתעפויות הגבעול יש הרבה תפרחות סוכך לבנות.

בפרחי הגזר נמנעת האבקה עצמית כי האבקנים מבשילים קודם בפרח ורק אחרי שהם נובלים, מבשילה צלקת העלי ומוכנה לקלוט גרגרי אבקה מפרח אחר. את ההאבקה ההדדית (בין פרחים) מבצעים בעיקר זבובים המבקרים בתפרחת הסוכך וניזונים מאבקת הפרחים. הזרעים הרבים מתפזרים עם בוא גשמי החורף החזקים, ומתחילה נביטתם.

שורשי גזר הבר (גזר קיפח) הם אכילים כאשר הצמח נמצא בשלב של שושנת עלים, לפני התפתחות הגבעול כלפי מעלה. הסוג גזר כולל 22 מינים שמהם נפוצים שמונה מינים בארץ  ואחד מהם הוא גזר הגינה או הגזר הקיפח. כדי למשוך חרקים מאביקים, יש במרכז הסוכך מספר פרחים עקרים בצבע שחור, הנראים מלמעלה כמו נקודה שחורה (או חרק) הבולטת מרחוק. הזבובים רואים במעופם באוויר "זבוב" שחור על תפרחת לבנה  ומיד מצטרפים אליו כמנהג הזבובים. מניחים שזבובים נוהגים להצטרף  לזבובים אחרים היכן שיש מזון וכך גם המצב בתפרחת הגזר.

זוהי דרך הישרדות שהתפתחה במהלך האבולוציה, בתפרחת הגזר, כדי להבטיח האבקת הפרחים על ידי חרקים. לאחר יצירת זרעים והבשלתם בקיץ, התפרחת מתייבשת ונסגרת פנימה כמו סל. בתוך הסל הסגור, מוגנים הזרעים היטב לאורך חודשי הקיץ החמים והיבשים ועם בוא הגשמים, נפתח הסל והזרעים מתפזרים.

הגזר הקיפח מקורו בחבל הים התיכון ומכאן התפשטו זרעיו לאזורים בעלי אקלים מתאים ברחבי העולם. פירות הגזר שהם  דו זירעון,  מצוידים בזיפים קטנים, הנדבקים לבעלי חיים המפיצים אותם. הם נפוצים רחוק מצמח האם גם על ידי רוחות החורף החזקות.