השועל המצוי הוא בעל החיים הקטן ביותר מבין משפחת הכלביים ושוקל רק חמישה ק"ג.  השועל שייך לסדרת הטורפים והוא נפוץ מאוד בצפון הארץ ובגבעות שמסביבנו. הוא ניזון מעכברים, חולדות, ציפורים, חרקים, חסרי חוליות ואחרים. לפעמים הוא מגוון את מזונו בפירות בר ובפירות עסיסיים הגדלים במטע ובכרם. בשיר השירים כתוב: "אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים וכרמנו סמדר (פרק ב', ט"ו ). ברוב עונות השנה, חיים השועלים לבד בטריטוריה רחבת ידיים, של כשני קמ"ר לכל שועל כדי להתקיים ורק בעונת הייחום והרבייה הם מתחברים שוב לזוגות.

תקופת ההיריון נמשכת בין 50 ל 55 ימים ויש עד חמישה גורים בהמלטה אחת. בזמן ההנקה, מביא הזכר מזון לנקבה, לאחר מכן שני ההורים משתתפים בחיפוש מזון ובהאכלת הגורים. בגיל שלושה חודשים יוצאים הגורים לצייד עם ההורים. השועלים חוזרים לחיות לבד בטריטוריה שהם תוחמים (על ידי הטלת שתן על סלעים ועל עצמים אחרים בשטח), עד לעונת הייחום והרבייה של העונה הבאה. השועלים פעילים בעיקר בשעות הלילה, אם כי אפשר לראותם חוצים כבישים או רצים בשדות בשעות היום והערב.

השועלים עלולים להעביר את מחלת הכלבת לכלבי הבית ולאדם. המחלה נגרמת מנגיף (וירוס) העובר מאזור הנשיכה אל המוח דרך תאי העצב. נגיפי הכלבת עלולים להימצא בשועלים, בתנים, בזאבים, בחולדות ובעטלפים. הנגיפים אינם מגיעים עם זרם הדם למוח אלא דרך מערכת העצבים. כל עוד הנגיפים לא הגיעו למוח, נשאר בעל החיים נשא שלהם, אך הוא אינו חולה בכלבת. אם הנגיפים מגיעים למוחו, הם מתרבים שם מאוד והמחלה מתפרצת במלוא עוצמתה.

אם לא מטפלים מיד במחלת הכלבת, היא עלולה לגרום למוות. כלב חולה, הופך בדרך כלל לתוקפני ואלים. אם הוא נושך מישהו, אז עוברים הנגיפים מהרוק לרקמות הנפגע ומשם דרך מערכת העצבים אל המוח. שם מתפרצת המחלה, העלולה לגרום למוות אם לא מטפלים מיד בנפגע.  

בשנת 1880 הצליח לואי פסטר (שחי בצרפת) לפתח את תרכיב החיסון נגד הכלבת. בשנת 1884 הוא הזריק את החיסון לילד שנושך על ידי כלב נגוע והצליח להצילו ממות בפעם הראשונה בהיסטוריה.