הגבעות המשתרעות מטבעון, דרך אלונים ונופית עד שפרעם, מכוסות בשכבת קירטון עבה שנוצרה בים עמוק, שכיסה את האזור לפני 30 עד 50 מיליון שנה (בתקופת האיאוקן). חלק מגבעות נופית מכוסות בסלעי קירטון ביחד עם תלכידי צור וחלקים אחרים מכוסים סלעי גיר קשים עם אדמת טרה רוסה. בשטחי הקירטון אפשר לראות, שברי צור רבים שהתפרקו מהתלכידים, על ידי ארוזיה רבת שנים. ריכוז סלעי הצור על הגבעות הקירטוניות - גיריות, היה מקור חשוב לתעשיית כלים על ידי האדם הקדמון שחי לאורך נחל ציפורי. אם נטייל לאורך הנחל ונתבונן בין רגבי השדות החרושים שמסביב, נמצא כלי צור מלפני אלפי שנים, בעת שבני אדם קדמונים אכלסו את העמק הפורה הזה. במקומות שבהם נשארו שרידים מפעילותו של האדם הקדמון (כגון נחל ציפורי), צריך לחפש את מקור הצור ששימש אותו לעשיית כלים (כגון גבעות נופית). במקרה זה אפשר ללכת לטייל ברגל בעקבות האדם הקדמון, מריכוזי הצור שבמורדות הגבעות, עד לאדמות העמק שליד הנחל.       

צוֹר הוא סלע משקע ימי קשה (בדרגת קשיות 7 ) בעל מראה זגוגי, הבנוי מסיליקה SiO2 עם גבישים זעירים של מינרל קוורץ. הוא מצוי בתלכידים בתוך סלעי קירטון, בסלעי גיר וגם בסלעי דולומיט. מקורו של הצור על פי אחת ההשערות, הוא מסיליקה הנמצאת באפר וולקני או בסלעים מגמתיים שהתפרקו. הסיליקה זרמה במי הנהרות מהיבשה לתחתית ים תטיס, שם התהוו בעבר הגיאולוגי סלעי קירטון עם תלכידי צור. סלעי המשקע ובכללם סלעי הצור, נחשפו לאחר נסיגת הים והתרוממות היבשה. מאידך, רוב החוקרים טוענים שמקור הצור בעולם הוא ברובו ביוגני, כלומר הוא נוצר על ידי יצורים ימיים זעירים, הבונים את שלדם מספיחת סיליקה במי הים.    

הצור נערם בקרקעית הים לעתים ברבדים, או שהוא שוקע במרוכז בחללים שבתוך הגיר. אפשר למצוא את הצור ברבדים דקים, בשכבות עבות, בעורקים, או בתלכידים. שכבות צור עבות במיוחד (בעובי של 10 מטרים), נמצאות בסלעים שנוצרו לפני 70 מיליון שנה (בתקופת הסנון) באזורים אחרים. בחלק מסלעי הצור נשתמרו מאובנים, כי הצור בנוי מגבישים זעירים העמידים בפני ארוזיה (בלייה) ומטמורפוזה (התמרה). במקומות שונים בעולם נשתמרו מאובנים של חיידקים וחד תאיים בשכבות צור, שגילם נאמד במיליארד עד שלושה מיליארד שנים.  

אבני צור היו שימושיות בתקופות האבן על ידי האדם הקדמון ליצירת כלי צייד, כלי מלחמה וכלי עבודה. הם השתמשו בצור גם על מנת ליצור ניצוץ חזק, להבערת אש במדורה. בתנ"ך אנו קוראים שציפורה אשת משה, עשתה ברית מילה לבנה גרשום בעזרת אבן צור. " ותיקח ציפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותיגע לרגליו" ( ספר שמות פרק ד' פסוק כ"ה). אירוע זה מראה שגם בתקופות היסטוריות שבהן נכתב התנ"ך, היה עדיין שימוש בכלי צור, בכלי אבן לטחינת חיטה, באבנים כבדות לריסוק זיתים להפקת שמן ומשטחי דריכה מאבן לדריכת ענבים בגת לעשיית יין.