האדם חלם לעוף כמו ציפור עוד משחר ההיסטוריה ואולי מאז קיומו עלי אדמות. המאווים לעוף במרחבי השמים התבטאו בציור בפיסול ובכתיבה על מלאכים ואלים בדמות אדם שיכלו לעוף לכול מקום. באמצע המאה התשע עשרה התחילו להתבצע הניסיונות הרציניים בדאייה ובתעופה. חוקרים בעלי מעוף תכננו ובנו דגמים של דאונים ואחר כך של דאונים מעופפים בעזרת מנוע ופרופלור. הדגמים הראשונים נבנו בדומה לכנפי ציפורים ועטלפים, כי חשבו שאם ציפורים ועטלפים מצליחים לעוף בעזרת כנפיהם גם האדם יוכל לעשות זאת.

הראשון שפסל רעיון זה היה ג'ורג' קיילי מאנגליה שחשב שכנף כזאת המופעלת בצורת חתירה באוויר, לא תוכל לספק גם כוח עילוי וגם כוח דחף להתקדמות באוויר. לכן הוא הציע כנפיים יציבות לעילוי ומנוע עם פרופלור בעל כוח דחף שיניע את כלי הטיס קדימה. בשנת 1849 הוא בנה דאון הדומה לעפיפון, הושיב בו ילד בן עשר והעיפו לאוויר כשהוא קשור עם חוט לקרקע. בשנת 1853 הוא בנה את הדאון הראשון שעף באוויר עם אדם בתוכו לכמה שניות לאורך עמק קטן ליד ביתו. בשנת 1890 קלמנט אדר מצרפת בנה דאון עם מנוע קיטור שסובב פרופלור והצליח להמריא לגובה 20 ס"מ ולעוף למרחק של 50 מטרים. זאת הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שכלי טייס שהוא כבד מהאוויר הצליח להמריא מהקרקע בעזרת כוח סיבובי הפרופלור ולא לגלוש כמו דאון במורד של גבעה.

מאחר שהמנוע היה כבד, והכלי היה ללא זנב וללא איזון ושליטה, דגם זה לא הביא לפריצת דרך. בשנת 1894 בנה מקסים חירם באנגליה מטוס גדול ששקל 3600 ק"ג עם שני מנועי קיטור בעוצמה של 180 כוחות סוס כול אחד. הוא הצליח להמריא באוויר להגיע למהירות של 67 קמ"ש ומיד צנח והתרסק. הסיבה לכך היא שהוא ידע לבנות כנפיים גדולות שסיפקו את העילוי ומנועים חזקים שסיפקו את כוח הדחף קדימה אולם הוא לא ידע איך לשלוט בכלי הטיס באוויר וזה נכשל כמו קודמיו.

אוטו ליליינתאל מגרמניה בנה דאונים מסוגים שונים והצליח לדאות בעזרתם באוויר  2500 פעמים בין 1889 לבין 1896 . בשנה זו דאונו נפל והתרסק בקרקע והוא מת.

האחים רייט  מארה"ב בנו דאונים בתחילת דרכם ודאו מאות פעמים בין 1900 לבין 1902 . ההבדל בין הדאונים של ליליינתאל לאילו שבנו האחים רייט  היה בשליטה באוויר. ליליינתאל השתמש בתנועות גופו על מנת לפנות ולהסתובב באוויר והם בנו כנפיים מיוחדות שאפשרו שליטה. ב 17 בדצמבר 1903 הם היו הראשונים שהצליחו להטיס כלי טייס ממונע  במשך 59 שניות ליד העיירה קיטי הוק בצפון קרוליינה. הם עשו מה שאף אחד לא עשה לפניהם, הם בנו כלי טייס ממונע שטס בכוחות עצמו וגם יכלו לשלוט בו באוויר.

בשנת 1907 נבנה כלי טייס באירופה שטס באוויר למעלה מדקה. בשנת 1908 נבנה כלי טייס שני שטס באוויר 90 שניות למרחק של קילומטר וחצי. בשנת 1908 הצליחו האחים רייט לבנות כלי טיס ולהטיסו באירופה במשך שעתיים ועשרים דקות. שני האחים בנו באותה שנה מטוס עבור צבא ארצות הברית שטס עשר פעמים אולם התרסק על נוסעיו בטיסה העשירית.

בשנת 1909 הטייס הצרפתי לואיס בלריוט חצה לראשונה בטיסה את תעלת למנש מצרפת לאנגליה במשך 37 דקות. מספרים עליו שהיה לו יותר ניסיון במטוסים שהתרסקו ושרד בהם, מאשר במטוסים שטסו. באותה שנה הגיעו לכמה הישגים  בתעופה כגון: הגיעו לגובה מקסימאלי של 155 מטרים, טסו 180 ק"מ בשלוש שעות, הייתה נחיתה כמעט בחשכה, ייצרו מטוס שהמריא ונחת בים ועוד.

בשנת 1911 הטייס רוג'רס חצה את ארה"ב ממזרח למערב ללא מצפן או מפה והוא ניווט את דרכו לאורך מסילת הרכבת שחצתה את כול ארה"ב. בדרכו היו לו 16 נחיתות התרסקות שמהן יצא בשלום והטכנאים שליוו אותו מהקרקע תיקנו בכול פעם את המטוס עד שהשלים את המשימה. על מסילת הרכבת היה קרון מיוחד שהכיל חלקי חילוף למטוס, דלק, מזון ומים. הוא הגיע לקליפורניה אחרי 49 ימים, 69 נחיתות, ורק 82 שעות טיסה ממש. לאורך כול דרכו הוחלפו במטוס כמעט כל החלקים. בשנת 1913 טייס רוסי בשם פטר נסטרוב ביצע טיסת לולאה באוויר. על מנת לבצע לולאה, כנפי המטוס היו צריכות להיות חזקות ומנוע חזק שמפתח מהירות.

בשנת 1914 הטיס סיקורסקי מטוס תובלה לשמונה נוסעים במשך שעתיים וחצי בתוך רוסיה ובמהלך מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1917 ) הוא בנה בעיקר מטוסים להפצצה מהאוויר. אחרי מלחמת העולם הראשונה התפתחה התעופה באירופה ובאמריקה בצעדים מהירים ואחרי מלחמת העולם השנייה תכננו את מטוסי הסילון הראשונים. בשנות החמישים המוקדמות של המאה העשרים, רוסיה ואמריקה נכנסו לעידן החלל וניבנו מטוסי נוסעים גדולים לתעופה האזרחית. כתוצאה מכך המרחקים הגיאוגרפים התקצרו וארצות תבל הפכו לכפר גלובאלי אחד גדול.