בסביבה הקרובה לביתי, בולטים בנוכחותם מספר מיני ציפורים כגון דרורים, בולבולים, שחרורים, פשושים, צופיות, עורבים, בזים ועוד. עם תחילת המלחמה שנמשכה מאמצע יולי עד אמצע אוגוסט 2006 , נעלמו העורבים ונדם קולם. הם עפו כנראה למקום שקט יותר, ושבו למקום הקינון הטבעי שלידי, רק עם הפסקת האש (אכן העורבים ידועים בזיכרונם ובחוכמתם). יתר מיני הציפורים אומנם נשארו, אך הופיעו למעט זמן בשטחים הפתוחים בהפוגות שבין האזעקות ונפילות הטילים.    

בדרך כלל התנהגות הציפורים בטבע היא תגובה למצבי הסביבה. התנהגותן יכולה להיות מושפעת מהטמפרטורה, מעונות השנה, מאורך שעות האור, מהזמן במשך היממה, מהימצאות מקורות מזון ומים ומקולות הנפץ בזמן מלחמה. לחלק מהציפורים יש התנהגות מולדת ולחלק יש התנהגות נלמדת. הציפורים שחיות מסביבנו, רואות את האדם כחלק מהלהקה ואינן חוששות מפניו אם אינו מזיק להן ומבריח אותן. גם לציפורים יש בעיות התנהגות כאשר אמצעי הקיום הבסיסיים שלהן מתמעטים בסביבתם.

החוקרים שעקבו אחר ציפורים באזורי מלחמה (כמו בעירק), גילו שמינים רבים עזבו את האזור ולא שבו עוד. האוכלוסיות הצטמצמו מאוד וחלקן נמצא על סף הכחדה. הציפורים משמיעות קולות באופן טבעי, בעוצמה של 50 דציבלים, אולם בחודש המלחמה בצפון הארץ, נשמעו קולות נפץ בעוצמה רבה הרבה יותר שהשפיעו לרעה על אוכלוסיות הציפורים. בודאי ייקח לא מעט זמן עד שהאיזון האקולוגי הטבעי ישוב לקדמותו בדרום לבנון ובגליל. נשרפו יערות רבים בגליל ששימשו מקומות מחיה ומקומות קינון ומסתור לציפורים ולאורגניזמים אחרים, והנזק האקולוגי שנגרם הוא רב שנים. 

הרעש של מטוסי סילון למשל, מגיע לעוצמה של 140 דציבלים, בהשוואה לדיבור רגיל של אדם שמגיע לגובה של  60 דציבלים. בנוסף לכך, קולות האזעקה היומיים שהיו בעוצמה של  120 דציבלים וכן רעש פיצוץ הטילים ורעמי התותחים, גרמו בודאי לתופעות שונות בהתנהגות הציפורים שרק מאוחר יותר נדע את תוצאותיהן.

יש להניח שמצב זה גרם להשפעה שונה על המינים השונים. החוקרים גילו שבאזורים רועשים, אוכלוסיות הציפורים הצטמצמו, כי קולות הזכרים לא נשמעו על ידי הנקבות, לא נוצרו זוגות ולא הייתה התרבות.  

מאידך במחקרים שנעשו באוסטרליה באוכלוסיות ציפורים שחיו לאורך כבישים רועשים, גילו שהציפורים פיתחו קולות גבוהים יותר בתוך שני דורות בלבד. כתוצאה מכך הציפורים התגברו על רעש הכבישים, הצליחו לתקשר ביניהן בצלילים גבוהים יותר והמשיכו להתרבות.

לשם השוואה, לזכרי הצפרדעים שחיו בסביבה רועשת, לקח דורות רבים על מנת לפתח קול גבוה יותר שאפשר התחברות עם הנקבות. ציפורים מאותו המין שקולותיהן היו נמוכים באזורים שקטים, הפכו לציפורים רועשות באזורים רועשים. מעניין שאותה תופעה התגלתה גם אצל דולפינים ולווייתנים שחיים סמוך לחופי ים, שבהם רועשים מנועי הסירות במים.