כאשר נוסעים מצומת אלונים לכיוון בית לחם הגלילית, פונים שמאלה לשמורה, כמאתיים מטרים לפני הכניסה לאלוני אבא. מחנים את הרכב ברחבה שליד הרפת ומכאן מתחילים את ההליכה המעגלית של קילומטר וחצי.
נכנסים לשמורת הטבע, הנמצאת בתוך שטח מרעה, דרך שער בזווית על מנת שהפרות לא תברחנה. אזור זה של הגליל התחתון המערבי, שבין שער העמקים, טבעון, נופית, אלוני אבא, בית לחם הגלילית, אלון הגליל ועד לשפרעם, מכוסה ביער אלון תבור.
אומנם זה העץ השליט ביער, אך יש לו מלווים כגון, אלון מצוי, כליל החורש, אלה ארץ ישראלית, לבנה רפואי, אשחר ארץ ישראלי, בר זית בינוני, חרוב מצוי ואלה אטלנטית. בחלקות היער הפתוחות יותר, יש שיחי אלת המסטיק, קידה שעירה ומטפסים שונים כגון: אספרג החורש, קיסוסית קוצנית, פואה מצויה, זלזלת הקנוקנות ועוד.
עם רדת גשמי הסתיו, מופיעים פרחי בן חצב סתווני וסתוונית היורה ביחד עם פרחי לוף, ובחנוכה יוצאים גם הכרכומים. בחורף נמצאים בשלכת, עצי אלון תבור, אלה ארץ ישראלית, אלה אטלנטית, לבנה רפואי וכליל החורש ולעומתם, אלון מצוי וחרוב מצוי הם ירוקי עד. בסוף החורף ובראשית האביב מתעוררים הנשירים ופורחות רקפות, כלניות, נוריות, אירוסים, סחלבים, דודאים, עיריות וצמחים חד שנתיים למיניהם.
שמורת האלונים, נמצאת על גבעות קרטוניות רכות ומעוגלות, עם מעט סלעי נארי קשים. אפשר לראות לאורך שביל ההליכה, מערה קטנה שהגג שלה עשוי משכבת נארי (לא עבה) ובחלל המערה היה קרטון רך שנסחף וכך נוצרה המערה. סלעי הנארי נוצרים מעל לסלעי הקרטון כתוצאה מעלייה נימית של תמיסות מלחים בקרטון. המים מתנדפים באוויר והמלחים מצטברים ברבדים מעל לקרטון ויוצרים את הנארי שהוא סלע קשה יותר מהגיר. שמורת הטבע נקראת על שם המושב אלוני אבא, שמנציח את שמו של אבא ברדיצ'ב, שצנח באירופה במלחמת העולם השנייה והוצא להורג על ידי הגרמנים.
בהליכה לאורך שביל השמורה, חולפים על פני יער המאכלס בעיקר אלוני תבור צעירים, שהתחדשו מגדמים של עצים שנכרתו בעבר. לאורך מסלול ההליכה, רואים עץ חרוב ענק ואלון תבור ענק שגזעם העבה מראה שהם נצלו מכריתת היער הזה. יש עוד אלונים בודדים שגזעם מתחיל להתעבות, אולם היער בכללותו מורכב מעצים צעירים עם גזעים לא עבים. במהלך ההליכה, עוברים בשטחי מרעה פתוחים, שם נובטים חד שנתיים רבים בסתיו, חולפים על פני צמחי בתה נמוכים, צמחי גריגה סבוכים, ויער בדרגות צפיפות שונה. במפנה הדרומי היער דליל בעצים ובשיחים ובמפנה הצפוני הוא צפוף יותר. לקראת סוף מסלול ההליכה המעגלי, מגיעים לשקע באדמה שבסתיו הוא עדיין יבש, אולם במהלך החורף מתנקזים אליו מי הגשמים ונוצרת בו שלולית גדולה. מי שמתעניין באורגניזמים המתקיימים בשלולית החורף, הוא ימצא כאן אוכלוסייה מגוונת. יער אלון התבור באזור זה, הוא השריד הגדול ביותר בארץ ישראל, המשתרע על כשלושת אלפים דונם בגבעות טבעון שפרעם.
עם סיום ההליכה בשמורה, אפשר להמשיך לאלוני אבא (ולדהיים לשעבר) ולהתרשם מהכנסייה ומהבתים שנבנו על ידי הטמפלרים הגרמנים לפני כמאה שנה. משם הולכים ברגל לבית הבד החדש שהתגלה לא מזמן במערה ואחר כך אפשר לנסוע לבית לחם הגלילית להשלמת סיור ההכרות עם שתי מושבות הטמפלרים וסגנון הבנייה המיוחד שלהם.

בית בד במערה

בזמן זה של נובמבר 06 , עוסקים במושב אלוני אבא שמצפון לטבעון, בבניית שכונה חדשה והרחבת הישוב. במהלך העבודות והחפירות בשטח, התגלתה מערה קטנה חפורה בסלע גיר ובה בית בד עתיק. על מנת להגיע לשם, חוצים את הרחוב הראשי של הישוב כמעט עד הסוף ופונים ימינה לאורך הבתים הקיצוניים עד לאתר הבניה. הולכים עד קצה שטח הבנייה המיושר ובפינה השמאלית נמצאת המערה חסרת הגג. מהמערה שהפתח שלה פונה מערבה, רואים את הר הכרמל, את יער אלוני התבור שבין טבעון לקיבוץ אלונים וכן פסים צרים של שדות חרושים.
בתוך המערה רואים אבן ענקית שבה יש שקע הנקראת ים ולידה מונחת אבן עגולה מבזלת, הנקראת ממל. בתוך הים היו מפזרים את הזיתים, שאותם ריסקו בעזרת אבן הממל הכבדה. אבן הבזלת העגולה, הסתובבה בתוך הים העגול בעזרת חמור, שדחף קורה מחוברת לממל. לאחר ריסוק הזיתים, העבירו אותם בסלים (עקלים) למכבש בית הבד.
המכבש כלל זוג אבנים (נמצאו שם) שביניהן הונחו סלי הזיתים המרוסקים. במערת בית הבד, נמצאו גם משקולות אבן גדולות שנתלו על הקורה ויצרו לחץ רב לסחיטת השמן מהזיתים. הקורה הארוכה העשויה מעץ לא נמצאה, כמו ביתר בתי הבד העתיקים שהתגלו בארץ. הימצאות בית בד בסביבה זו, מעידה שבעבר היה כאן ישוב, שתושביו התפרנסו מגידול זיתים והפקת שמן.