גבעת "תל חלי" גובהה 113 מטרים מעל פני הים, היא נמצאת מערבית לגבעת "ראס עלי" ומצפון לגבעת נופית. מנופית נראית גבעה זו לגמרי חשופה, אולם כאשר מתקרבים אליה  בחודשים ספטמבר ואוקטובר רואים "יער" צפוף של תפרחות חצבים המכסות את כל מורד גבעה הפונה דרומה לכיוון נופית. מפסגתה רואים את נופית, חלק משביל אוהד, את נחל ציפורי, את ראס עלי וגם את המפרץ, את חיפה והכרמל.

איך מגיעים ל"תל חלי המערבי", היכן חוצים את נחל ציפורי ומה רואים לאורך המסלול? מתחילים ללכת ליד שרידי מכון הטהור הישן של נופית הותיקה (אין שם גדר) ומחפשים את אבן המצפן. האבן נמצאת קרוב לעץ אלון תבור הבולט במורד ויש גם סימון בצבע שחור איך

להגיע אליה. לאחר שהתאפסנו על כיווני רוחות השמים וצפינו על "תל חלי המערבי", נתחיל לרדת במורד הגבעה המכוסה בצמחייה ים תיכונית עשירה. העצים הבולטים הם אלון התבור ולבנה רפואי, אולם בהמשך ההליכה רואים עץ חרוב זכר ענק, (מהעצים הגדולים ביותר שיש בארץ ישראל)  וזאת חוויה לעמוד בצלו וליד גזעו העבה. חולפים על פני שני עצי אלה אטלנטית, שיחי אלת המסטיק וקידה שעירה ובמפנה הצפון מזרחי חוצים שטח של סירה קוצנית. ריח צמחי האזוב (זעתר) מלווה אותנו לאורך המסלול, ביחד עם קולות העורבנים העפים בין העצים.

אם נשים לב לסלעים, נראה שבחלק הגבוה יש סלעי גיר עם צור ובמורד הנמוך רואים סלעי קירטון, סלעי נארי וכמה סלעי קונגלומרט שנוצרו כתוצאה מגלישת אדמה ואבנים מהמורד הצפוני של גבעת נופית. בדרך רואים את עצי האורנים שניטעו על ידי הקרן הקיימת מסביב לגבעת נופית לפני 17 שנה וגם את שרידי הגדר שבה הקיפו את הגבעה. באותן הנטיעות, היו גם הרבה חרובים ואלונים שמהם לא נשאר זכר (נשארו רק אורנים שאינם טעימים לעזים).

יורדים לעבר עצי איקליפטוס בודדים ששרדו מאותן הנטיעות וביניהם יש חצבים המלווים אותנו עד לטחנת הקמח (טחנת גבעת עליל) שליד נחל ציפורי. טחנה זו הייתה הגבוהה ביותר בארץ ישראל (12 מטרים), בעלת שתי קומות ושתי מערכות טחינה והיא פעלה שנים רבות ביחד עם טחנת הנזירים עד לכניסת טחנות קמח מודרניות בראשית המאה העשרים . כדי למצוא את המקום המתאים לחציית נחל ציפורי, מבלי להיכנס למים, יורדים עד לקומה התחתונה של הטחנה, שם רואים עץ אזדרכת זקן (כנראה שריד מבוסתן), שגזעו עבה מאוד וחלק מענפיו נפלו  מכובד משקלם. מקיפים את הטחנה לכיוון מערב והולכים לאורך הגדה הדרומית של נחל ציפורי (כשלוש מאות מטרים), עד ל"גשרון" קטן העשוי ממשטח ברזל צר. חוצים את הנחל אל גדתו הצפונית, הגובלת בגן ירק קטן ( להקפיד לא לדרוך על השטח המעובד), הולכים מערבה עד קצה גן הירק ועוקפים גדר קטנה מהצד (בין הגן לנחל).

צועדים בשטח הפתוח לעבר "תל חלי המערבי" הנמצא ממש מולנו בכיוון צפון.   כאשר אנו מתקרבים אליו, אנו נדהמים לראות את המשטח הענק של חצבים פורחים המכסים את כל המורד התלול. עולים לאט על התל בין החצבים, עד שמגיעים לפסגתו ושם יש עץ אלון שאפשר לשבת בצלו. מראש התל אפשר לראות יפה את השקע הגדול שנוצר במורד הצפוני של גבעת נופית, כתוצאה מגלישות אדמה ואבנים שהיו בה בתקופות גיאולוגיות שונות. כתוצאה מגלישת החומר הרב, נחסמה דרכו של נחל ציפורי בדרכו ממזרח למערב, כל העמק הוצף במים ונוצר אגם זמני עד שהנחל יצר לעצמו אפיק חדש. אם מסתכלים  מגבוה על היישוב ראס עלי, רואים שנחל ציפורי מקיף את הגבעה שעליו הוא יושב בצורת לולאה הנקראת "נפתול עליל". לאחר שנטפס  עד לפסגת התל נמשיך ללכת בכיוון צפון מערב, לאורך אוכף (די שטוח) ומשם נצפה לעבר יער אורנים גדול שעל "הר חרבי", ששם רצו המייסדים של "גרעין נופית" להקים את היישוב במקור.

מימין ליער האורנים, רואים את היישוב הקהילתי "עדי" ומימין לו רואים את קיבוץ "הרדוף". יורדים בחזרה במורד התל לעבר נחל ציפורי וחוצים אותו במעבר הנמצא כמה מאות מטרים מערבה מהמעבר הקודם. בדרך נהנה מצמחיית המים העשירה שבגדות הנחל הכוללת עצי ערבה רעננים, שיח אברהם (בצבע סגול), פרעושית (בצבע צהוב), לכיד הנחלים שפרותיו בעלי זיזים הנתפשים בצמר כבשים ובשיער עזים להפצתם, קנה מצוי, צמחי נענע טבעיים ועוד. חוזרים בדרך עפר בכיוון היישוב הבדואי חוואלד, והולכים לאורך "שביל ישראל" עד למורד שבו יורד צינור הביוב של נופית (שם גם עובר כבל החשמל בתוך האדמה). עולים במורד התלול, לאורך פס שטח חשוף מצמחייה (שמשני צידיו יש צמחייה עשירה), עד למקום שבו התחלנו את הטיול (שביל אוהד ומכון הטיהור הישן). מומלץ לצאת לטיול זה בנעלים ולא בסנדלים, במכנסיים ארוכים, עם כובע  ועם מים.