מדוע מתחלפים צבעי העלים בסתיו ואיך הם מתחלפים?  תושבי צפון כדור הארץ נהנים משלכת צבעונית בסתיו ובאזורנו יש רק מעט מזה בחורף. העלים הם בתי חרושת של ייצור מזון אורגני של חד סוכר ועמילן. זה קורה בתהליך הפוטוסינתזה שבו קולט הצמח מים דרך השורשים ומובילם לעלים, הקולטים פחמן דו חמצני מהאוויר. בעלים הירוקים יש גופיפים בשם כלורופלסטידות המכילות כלורופיל שקולט את אנרגיית אור השמש. החיבור שבין המים המגיעים מהשורשים לעלים, לבין פחמן דו חמצני הנקלט מהאוויר, יוצר גלוקוזה בהשפעת אנרגיית השמש. הצמח מנצל את אנרגיית הגלוקוזה להפעלת מערכות בתאים, ולאבני הבנייה הנחוצים לגידול רקמות הצמח. התהליך הזה פועל בתנאים אופטימאליים לצמח האופייניות לעונות האביב והקיץ. אולם בחורף אין די קרינה מהשמש ואין מים זמינים (במצב נוזלי) בסביבה הקפואה. בעונה זו העצים הנשירים נמצאים בתרדמה וניזונים מהמזונות שאגרו ברקמותיהם בעונות הפעילות. בסתיו הכלורופיל (החומר הירוק שבצמח), נעלם מהעלים כי אינו מיוצר בתנאים של חוסר אור וחוסר מים. במצב זה בולטים הצבעים האחרים שהכלורופיל האפיל עליהם ולא אפשר להם לבלוט. צבעי הכתום נובעים מהפיגמנטים של קרוטין, צבעי הצהוב נובעים מהפיגמנטים של קסנטופיל, וצבעי האדום באים מחומר הנקרא אנטוציאן. הקומבינציה של מגוון הצבעים האלה נותנת את צבעי השלכת בעלים בסתיו (ואצלנו בחורף). בצמחים חד שנתיים אין את תופעת השלכת כי הם מסיימים את חייהם במחזור אחד בתוך שנה. הם מפזרים את זרעיהם המסוגלים להתקיים בתנאים קשים עד לנביטתם בראשית האביב (בצפון). הצמחים הרב שנתיים (כגון עצים ושיחים), חיים יותר משנתיים ( יש גם צמחים דו שנתיים כמו גזר בר וגזר תרבותי), ובעונת החורף הם משילים את עליהם ונכנסים לתרדמה פיזיולוגית עמוקה כדי לשרוד.

איך מסתדרים בעלי חיים עם תנאי הקיפאון של החורף הצפוני? לא כולם נשארים להתמודד עם החיים בחורף הצפוני. הציפורים ברובן נודדות דרומה לארצות החום. יונקים רבים כגון איילים, בופלו ועוד נודדים אלפי ק"מ בכל עונה מצפון לדרום ובחזרה. להקות גדולות של דגים וגם לווייתנים נודדים באוקיינוסים מאזורים קרים לאזורים חמימים. פרפרים (כמו הדנאית) נודדים אלפי ק"מ מקנדה בצפון עד למפרץ מקסיקו בדרום בעונת החורף וחוזרים לצפון באביב. תולעי השלשולים נודדים בצורה אנכית באדמה מלמטה למעלה כשהאדמה רטובה מהגשמים ומעמיקה עד מטר אחד בקיץ היבש (באזורנו). יש בעלי חיים הנשארים בצפון הקפוא לאורך כל החורף והסתגלו לשרוד בכל מיני דרכים. דובי הגריזלי למשל נכנסים למערות בין הסלעים בהר ונכנסים להיברנציה (תרדמת חורף). זאת אינה סתם שינה, אלא האטה מאוד משמעותית בפעילות הפיזיולוגית של כל מערכות הגוף. פעימות הגוף של הדוב יורדות מחמישים בדקה לעשר בדקה. אחד המכרסמים (נברן) החי בצפון אמריקה עובר מ80 פעימות לב לדקה לארבע בלבד והטמפרטורה יורדת מ38 מעלות צלזיוס לשלוש מעלות בלבד.

טבת הוא החודש הגשום בחודשי השנה בארצנו. טבת הוא המעונן, הקר ומעוט-שמש מכל חודשי השנה, ולפיכך לא ניכרת בו פעילות רבה של הצמחים. חודש של המתנה. השמש נמוכה, הימים קצרים מאד, העונה גשומה. חלק מהצמחים ערומים, עצים ושיחים בעיקר, חלקם מפתחים שושנת עלים צמודות לקרקע. בעולם הצומח בולטת מאד השלכת. השלכת אינה רק תופעה בוטנית, בתרבויות רבות היא מהווה סמל מובהק לעצבות.

השלכת נזכרה במקרא פעם אחת בלבד, בפסוק שבו מתאר ישעיהו את גורל העם שיצטמצם מאד במספרו. "ועוד בה עשירייה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת, מצבם בם, זרע קודש מצבתה" (ישעיהו ו' 13). השלכת מופיעה ונזכרת אלא שהיא מסתתרת תחת שמות אחרים. תקופה של צמיחה וגטטיבית עבור מרבית הצמחים העונתיים - הצמחים החד שנתיים, הגיאופיטים והעשבוניים הרב שנתיים. בחודש זה מתחילה  פריחת הכלניות והרקפות (הרקפת היא מבין הגיאופיטים הבודדים בארץ הפורחים במשך חודשים ארוכים בעונת הגשמים). גיאופיטים פורחים נוספים האופייניים לעונה: זמזומית מצויה; נץ החלב; אירוסים, סחלבים  ועוד. נפוצים מאוד בלחות של החורף, טחבים,  שרכים, החזזיות, הפטריות ואצות.

אורחים אצלנו נחליאלים, זרזירים, חסידות, ברווזים ועופות מים, דורסים למיניהם, אדום החזה ועוד. ציפורי שיר הניזונות מזרעים נמצאות בלהקות (זרזירים), כי יש שפע של מזון מהצומח בחורף, והציפורים הניזונות מחרקים (אדום החזה), שומרות היטב על הטריטוריה שלהן כי יש מעט חרקים בחורף. הנחליאלי חי באירופה ליד נחלים (מכאן שמו), שם הוא מבלה את רוב זמנו. בארץ אפשר למצוא אותו בבתי גידול שונים כמו בשדות פתוחים, ליד מקומות יישוב, ולא בהכרח ליד נחלים. הנחליאלים הלבנים מגיעים ארצה בסוף ספטמבר ובראשית אוקטובר והם נודדים בלילה ונחים ביום.

על פי הנחליאלים המטובעים שנמצאו בארץ, האוכלוסייה המגיעה אלינו, באה מצפון מזרח אירופה כגון, פינלנד,סקנדינביה  ורוסיה. רבים מהנחליאלים המגיעים אלינו, נשארים כאן עד לאביב, וחלקם חולפים מעלנו וממשיכים דרומה לאפריקה. באפריל חוזרים הנחליאלים לאירופה לקינון; לאחר כחצי שנה באזורנו. הנחליאלים מבלים את רוב שעות היום ביחידים או בזוגות. הזוגות אינם קבועים, ותכופות תחלוף הנקבה מנחלתו של זכר אחד למשנהו. בשעות אחר הצהרים המאוחרות עוזב הנחליאלי את נחלתו, מתקבץ בתחילה לקבוצות קטנות העפות לעבר מקום לינה משותף. בדרך כלל מצוי מקום הלינה בסביבה בה הטמפרטורה גבוהה יחסית. הלינה המשותפת מעניקה לנחליאלים בטחון. הנחליאלי מגן בחירוף נפש כמעט, על נחלתו מפני מתחרים ופולשים. את הנחלה כובש הנחליאלי בימים הראשונים לבואו ארצה.

בקרבות הטריטוריאליים מתרומם הנחליאלי לעומת מתחרהו באוויר כשכל אחד מהנצים מפנה את טפריו לעבר החזה של יריבו. הם נפוצים מאוד ליד מקומות עשירים במזון, ליד לולים, רפתות, מזבלות ועוד. שם הוא מוצא מספיק חרקים ותולעים למחייתו, שאותם הוא שולף  במקורו הדק המותאם לתפקידו. לנחליאלי יש דו-צורתיות מינית בולטת (די מורפיזם מיני). לזכר יש כיפה שחורה ולנקבה יש כיפה אפורה. בשנה הראשונה לחייו יש לזכר כיפה שחורה רק בחלקה.

בעונת הדגירה עוטה זכר הנחליאלי "לבוש כלולות" , הסינר על חזהו משחיר כליל. אצלנו הוא מופיע בלבוש החורף הצנוע, אך כבר בימי שהותו האחרונים, לפני חזרתו צפונה, משתנה חזותו. תעופת הנחליאלי היא גלית. הוא עולה תוך כדי חתירה, ולאחר מכן הוא מצמיד כנפיו לגופו וצונח מטה. בתעופה זו הוא מקשה על העופות הדורסים לתפוש אותו באוויר.

שבלול השדה שיצא עם תחילת הגשמים ממקום מחבואו באדמה, מנצל את זמנו לאכילת צמחים רכים, לרבייה (הרמפרודיטים), להטלת ביצים ובקיעתן. השבלולים הזעירים הבוקעים מהביצים המופרות (שמטיל כל שבלול), חייבים לאכול הרבה, לגדול מהר ולהגיע לעונת היובש של האביב כשהם מצוידים בכמות שומן מספקת, כדי שיוכלו לעבור בשלום את תקופת האסטיבציה (תרדמת הקיץ) הארוכה, בגומה בתוך האדמה.