אפשר לטייל בחלקו הנמוך של הנחל בכל עונות השנה עם חוויות שונות. כאשר יורדים הגשמים, יש זרימה חזקה בנחל והמפל מרשים, בזמן הפריחה יש כאן כיסוי מלא של צבעים וגוונים, וגם בעונות החמות יפה לטייל בחורש המוצל. נחל יגור יורד מעוספיה לעמק זבולון ונשפך לקישון. הולכים במסלול הקצר במוצא הנחל  עד למפל היבש (זהירות בגשם יש בו הרבה מים) ומכירים את הצומח, המסלע, החי והנוף. מגיעים לקיבוץ יגור, מחנים את הרכב בחניה שבכניסה והולכים בשביל המסומן. חולפים על פני הכניסה לנחל נחש ומקיפים את המשק ממערב לאורך שביל ההליכה. עולים באפיק הנחל עד למפל היבש וחוזרים לנקודת המוצא (כשלוש שעות הליכה איטית עם עצירות).

קיבוץ יגור נמצא כארבעים מטרים מעל פני הים, בשפך נחל יגור לרגלי הר הכרמל על גבול עמק זבולון. הקיבוץ נוסד בשנת 1922 במרחק שלושה עשר קילומטרים מחיפה.  במבט לעבר הכפר עוספיה, הנמצא בפסגת ההר מעל לנחל יגור, מבחינים בעצי אורן טבעיים (וגם נטועים) הגדלים על אדמת רנדזינה הנוצרת מסלעי קרטון. במורד לכיוון הנחל, מתחלף סלע הקרטון בסלעי דולומיט קשים (דולומיט יגור) מהקנומן התחתון (מלפני 100 מיליון שנים). האדמה הנוצרת מבליה של הדולומיט היא טרה רוסה (אדמת הרים אדומה).

מעוספיה יורד שביל ליגור שהוכן בזמן המנדט הבריטי, בימי מלחמת העולם השנייה. באפיקו של הנחל עברו גם השליחים היהודים מצור בדרכם לירושלים ובידיהם תרומת השקלים מתושבי הקהילה. אירוע זה היה בשנת 67 לספירה בזמן המרד הגדול של היהודים ברומאים, עוד לפני כיבושה של ירושלים בידי הרומאים.  עם הגיע השליחים ליישוב חוסיפה (היום עוספיה), הגיעה השמועה ליהודי היישוב על כיבוש ירושלים. הם הטמינו את הכדים עם 9,000 מטבעות כסף באדמה עד יעבור זעם. אוצר זה נשאר טמון באדמה קרוב לאלפיים שנה, עד שנתגלה בשנת 1960. בשנת 1945 המעפילים שהוברחו ממחנה המעצר בעתלית, ירדו בשביל הזה עד לקיבוץ יגור והתערבבו עם חברי המשק ואורחים רבים, כך שהבריטים לא יכלו לדעת מי המעפילים ונאלצו לסגת בלי לעצור איש.

הצמחייה הדורשת אור רב נמצאת במורדות החשופים לקרינת השמש, ואילו המסתפקים במעט אור חבויים באפיק ובסבך החורש.  זוהי תצורת צומח של חורש צפוף שבה נמצא את הצמחים הבאים: (עצים) אלון מצוי  עץ ירוק עד ששורשיו חודרים לעומק רב בנקיקי הסלעים הקשים. הלבנה הרפואי הוא עץ נשיר בחורף, עליו מכסיפים בצדם התחתון, פרחיו לבנים וריחניים, וגדל במקומות מוצלים וקרירים בנחל. כליל החורש, הוא עץ נשיר בחורף, הגדל במקומות מוצלים וקרירים ופרחיו האדומים יוצאים לפני לבלוב העלים. ער אציל (המכונה "עלי דפנה") הוא עץ ירוק עד שעליו משמשים לבישול, לכיבוש חמוצים ולתבלינים. הרומאים נהגו לשזור ממנו כתרים לגיבורים. הוא גדל במקומות מוצלים ולחים בחורש. קטלב מצוי הוא  עץ ירוק עד, הבולט מרחוק בגזעו האדום בסתיו ובחורף וקליפתו האדומה מתקלפת בקיץ (פירותיו מתוקים וטעימים). חרוב מצוי הוא עץ  ירוק עד, דו ביתי, הגדל בפתח נחל יגור ומסתגל יפה למקומות חמים ויבשים יחסית. עץ האלה הארץ ישראלית נשיר בחורף וגדל בפתח הנחל בחברת אלון ולבנה. אלון התבור הוא עץ נשיר בחורף ששורשיו משתרעים לרוחב והוא גדל כאן בפתח הנחל. 

השיחים הבולטים הם, אלת המסטיק, קידה שעירה, אשחר ארץ-ישראלי. צמחי הסלעים: מציץ סורי, טבורית נטויה, צמרנית הסלעים, געדה מצויה. בני שיחים: סירה קוצנית, לוטם מרווני, לוטם שעיר, מרווה משולשת. שרכים: שערות שולמית, דנדנה רפואית. טחבים: חבליל וסהרונית. חזזיות בצבעים שונים על סלעים ועל עצים (חזזית היא סימביוזה של אצה ופטרייה). מטפסים בחורש: קיסוסית קוצנית, זלזלת הקנוקנות, שרביטן מצוי, יערה איטלקית ועוד. יש כאן פריחה של גיאופיטים (בזמנים שונים) כגון כלניות, רקפות, עיריות, אירוסים, כרכומים, בן חצב סתווני, כתמה עבת שורשים ועוד.

הירידה בנחל יגור היא תלולה מאוד, כי בצד הצפון מזרחי של הכרמל חל שבר גיאולוגי (שבר יגור) ונחשפו בו סלעי דולומיט קשים שבהם נוצרו מצוקים ומפלים תלולים. לעומתו, מורד הכרמל הפונה מערבה מתון, הירידה בו נוחה והנחלים הזורמים אל הים ארוכים יותר. שבר יגור (או העתק הכרמל), הנמצא לאורך הצד הצפון מזרחי, נמשך כעשרים ק"מ לתוך הים וגרם לצניחתו של מדרון ההר. כתוצאה מכך, נחשפו סלעי דולומיט מתקופות גיאולוגיות עתיקות יותר ליד יגור, בהשוואה לסלעי הגיר ולסלעי הקרטון הצעירים בשכבות שמעליהם, ליד עוספיה.  מבנה הר הכרמל השתנה עקב כך ולא נשאר סימטרי בשני מדרונותיו. אורך המדרון המערבי הפונה אל הים (מקו פרשת המים עד לבסיס ההר) הוא שבעה וחצי ק"מ ואורך המדרון הפונה ליגור הוא רק שניים וחצי קילומטרים.