מאגרי המים בארץ, מאכלסים עופות מים למיניהם, שבאים בכל שנה מהצפון בסתיו ועוזבים באביב. בארצות הצפון, כל אחד ממיני העופות, חי לו במקום קינון ודגירה משלו, אולם כאן בארץ, הם מעורבבים זה בזה וחיים ביחד באותם בתי גידול. גם אגמיות וברכיות נודדות אלינו בלהקות בסתיו וחיות בהרמוניה מלאה עם יתר עופות המים.     

אגמיה (אגמית מצויה)  -  Fulica atra

אגמיה היא עוף מים שחי באגמים באירופה בעונת הקיץ ובאזורנו בעונת חורף. היא שייכת למשפחת הרליתיים (דמויי עגור) ואינה שייכת לברווזיים. לאורך אצבעות רגליה יש קרומי שחיה משני הצדדים, המאפשרים לה לשחות (אומנם לאט) במים וגם לנוע על היבשה. ראשה שחור, העיניים אדומות, המקור והמצח לבנים, נוצות הגוף אפורות ואין הבדל בין צבעי הזכר לצבעי הנקבה. אורך גופה כארבעים ס"מ, משקלה בסביבות 700 גרם, כנפיה קצרות ורחבות, הזנב קצר ורגליה קצרות עם שלוש אצבעות ארוכות.

האגמיות הראשונות מגיעות בנדידה מהצפון, כבר בחודש ספטמבר ולהקות גדולות חורפות בארץ בברכות דגים, בכנרת, בחולה ובגופי מים רבים הנוצרים בזמן הגשמים. האגמיות חיות בלהקות גדולות בנות אלפי פרטים בנופי מים פתוחים (לא בסבך הקנה והסוף) והן מסתדרות יפה עם עופות נודדים אחרים כמו ברווזים, שקנאים, קורמורנים, שחפים ועוד. כאשר אגמיה רוצה לעוף או שהיא בסכנה, היא רצה על פני המים מרחק רב כשהיא חותרת במהירות בכנפיה עד שהיא מצליחה להמריא לאוויר.

כנפיה הקצרות אינן מאפשרות לה תעופה קלה ומהירה, אלא תעופה כבדה ואיטית. האגמיות אוכלות במהלך היום כל מה שמזדמן להן, כגון חרקים, רכיכות, תולעים, דגים, פירות, זרעים, גבעולים ועלים וישנות בלילה מחוץ למים. יש להן עצמות מלאות (ולא חלולות) המאפשרות להן צלילה לעומק המים ותפיסת דגים. לעתים הן יוצאות מהברכה אל היבשה ומלקטות מזון בשדות הסמוכים.

הן מתחילות לנדוד צפונה לאירופה, במהלך חודש מרץ. באביב ובקיץ נעלמות הלהקות ונשארים רק פרטים בודדים בארץ. בעונת הקינון במרחבי אירופה, הן בונות קן במים רדודים בסבך צמחיית המים ושומרות היטב על הטריטוריה הקרובה לקן. שני בני הזוג משתתפים בבניית הקן הפשוט, כשהזכר מביא זרדים וחומרים אחרים  שהוא מוצא בסביבה והנקבה עוסקת בבניה.

לאחר השלמת הקן, הנקבה מטילה כשמונה ביצים ושני ההורים דוגרים עליהן במשך 22 יום עד לבקיעתן. האפרוחים השחורים נשארים בקן כשלושה ימים, אולם שני ההורים ממשיכים לדאוג להם ולמזונם כחודש ימים, עד שהם לומדים למצוא את מזונם בעצמם. בגיל חודשיים הם מסוגלים לעוף ובסתיו הם מוכנים לנדוד למרחק של אלפי ק"מ אל הדרום החם. אחרי שתי נדידות הלוך וחזור, הם מגיעים לבגרות מינים וחיים עד עשרים שנה בטבע.  

ברכיה ( Anas platyrhynchos)

 הברכיות שייכות למשפחת הברווזיים, נפוצות בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ ונודדות אלינו מאירופה בסתיו. ברווזים אלה נודדים בלהקות ועפים במבנה ראש חץ כמו יתר הברווזים. הזכר בולט בצבעיו המגוונים והעזים כגון, הראש והצוואר בצבע ירוק עם צווארון לבן, המקור צהוב, החזה חום, הזנב בצבע שחור ולבן והרגליים בצבע כתום.  לעומתו הנקבה חומה, בצבעי הסווה לא בולטים לעיני הדורסים והטורפים למיניהם. ברווזים אלה שוחים היטב במים בגלל קרום השחייה המתוח בין אצבעות רגליהם, אולם מדדים בהליכתם על היבשה.

הם מורחים את נוצותיהם בשומן (כמו יתר עופות המים) כדי להגן נגד על עצמם פני הקור והרטיבות. יש להם מקור רחב עם שיניים קטנות המאפשרות להם לסנן מזון מהמים ומהבוץ. המזון כולל סרטנים זעירים, רכיכות, חרקים וצמחים. בעונת האביב הם עפים בחזרה בלהקות אל מרחבי הצפון הגדולים להטלה ודגירה.

כל זוג בונה קן פשוט על האדמה שבו מטילה הנקבה מספר ביצים, שמהן בוקעים אפרוחים כעבור 28 יום. הם מסוגלים מיד להתחיל ללכת ורצים אחרי האם לכל מקום. ההורים אינם מאכילים את האפרוחים (בניגוד לגוזלים), אולם האם שומרת עליהם מאויבים ומחממת אותם מתחת לכנפיה. בגיל חודשיים הם מסוגלים לעוף ועם בוא הסתיו הם מוכנים לנדידה הגדולה של אלפי ק"מ אל הדרום החם.