בחודשי החורף הקרים, לא מגיעות קרני השמש אל כפר קטן, השוכן בצפון איטליה לרגלי האלפים. הכפר נבנה בתוך וואדי תלול ועמוק בין הרים, שקרני השמש הנמוכות של החורף נסתרות מפניו. ביום ה 21  בדצמבר (06) שהוא היום הקצר ביותר בשנה בהמיספרה הצפונית, השלימו את המתקן שתוכנן להאיר את הכפר.

באזורים המישוריים שמעל הכפר, יש ביום זה 10 שעות אור + 14 שעות חושך, אולם במעמקי הקניון, האור מועט עוד יותר והחושך רב. המתקן בנוי ממראה, בגודל של שמונה מטרים על חמישה, הניצבת מול השמש מעל אחד ההרים הגבוהים. המראה הגדולה, מחזירה ומכוונת את אור השמש אל מרכז הכפר, שבתחתית הוואדי החשוך. התושבים נהנים לראשונה בחייהם מאור השמש החורפית, המוחזר מהמראה.  מאז שאבותיהם בחרו לבנות את בתיהם על קרקעות הסחף הפוריות שבעמק, במקום מוגן מרוחות, הם לא זכו לראות את אור השמש, במשך שלושה חודשים בשנה.

בעקבות מימוש רעיון זה, חושבים כעת על בניית מתקני ענק להחזרת אור, שיאירו מקומות חשוכים, תוך שימוש במראות המוצבות בלוויינים, על מגדלים גבוהים ועל ראשי ההרים.  

מראה היא זכוכית מלוטשת המשקפת את הגופים והנופים הניצבים מולה. המראה הקעורה מרכזת את קרני האור והמראה הקמורה מפזרת את האור.

האור הוא המקטע היחיד בספקטרום האלקטרומגנטי של קרני השמש שהאדם יכול לראות. כבר בעבר הקדום, ראה האדם את דמותו משתקפת במים צלולים באגם, בנהר, או במי שלוליות. באגדות יוון העתיקה, מסופר על נער בשם נרקיסוס שהתאהב בדמות עצמו שהשתקפה ממי הנחל ולא עזב את הדמות עד שטבע במים.

המראות הראשונות שהאדם עשה, היו ממתכות פשוטות שידע לייצר ובמהלך השנים הוא למד להפיק זכוכית מחול קוורץ וגם למד ללטש אותה. מאוחר יותר, הוא ציפה צד אחד של הזכוכית המלוטשת בשכבה דקה של כסף ויצר מראה חדה ומשובחת. 

היום משתמשים במראות בית רגילות, במראות קעורות ברפלקטורים של פנסי מכוניות, מראות במיקרוסקופ האור, בפריסקופ של צוללות, מראות באוניות לאיתות מרחוק, קולטי שמש בחלליות וברכבי החלל ועוד. המראה הרגילה משקפת במדויק כל מה שניצב מולה, ויש גם מראות תעתועים לשעשועים.