עורב זה הוא היחיד בארץ בעל צבע אפור על פני חלקים גדולים של גופו. הוא שייך לסדרת ציפורי שיר, למשפחת העורביים, לסוג עורב ולמין עורב אפור. אורך גופו כארבעים וחמישה  ס"מ, משקלו 400 גרם ומוטת כנפיו כ 90 ס"מ. הוא חי בטבע קרוב ל 20 שנה ואין הבדלי צבע בין זכר לנקבה או בין צעיר לבוגר.

העורב מבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע בחיפוש מזון תוך ניתור או הליכה. הוא מונוגאמי והקשר בין שני בני הזוג הוא לתמיד. בעונת הקינון העורבים הם טריטוריאליים וביתר חודשי השנה הם חיים בלהקות. 

בלהקה יש הררכיה (דרוג) חברתית והבוגרים שולטים. בשעות היום הלהקה מתפזרת לחפש מזון ובערב העורבים מתכנסים בשדה פתוח ועם השקיעה הם עפים יחד למקום לינה קבוע על צמרות העצים.

לעורב יש קולות מגוונים המנוצלים לקריאות זיהוי, שיחה, או מצוקה. הוא יציב בארץ ומצוי בעיקר בעמקים ובמישורים באזור הים תיכוני והוא הולך ומתפשט גם לאזורים המדבריים הצחיחים. הוא מצוי גם באירופה ובחלקים גדולים של אסיה. הוא אוכל שיירי מזון במזבלות וליד מעונו של האדם כגון, פגרים, גוזלים, ביצים, מכרסמים, לטאות וזוחלים קטנים, נבטי זרעים, פירות, אגוזי פקאן, וגם מנקר בגידולי מקשה.

עונת הקינון נמשכת מתחילת פברואר עד סוף יוני והקינון נעשה במושבות קטנות או גדולות. הקנים נבנים על ענפי עצים גבוהים או בנקיקי סלעים. היום מקננים בארץ אלפי עורבים אפורים לאחר שמספרם התדלדל בעבר בגלל הרעלות מזון בשדות החקלאיים.

שני בני הזוג משתתפים בבניית הקן מזרדים ומעשבים יבשים. בתחילת מרץ הנקבה מטילה כארבע ביצים בצבע ירקרק, היא דוגרת עליהן במשך 18 יום והזכר שומר על סביבת הקן. בעת הקינון העורבים אינם מרעישים ליד הקן וכמעט שאינם משמיעים קול. אך הם מסוגלים לתקוף כל עוף המתקרב לקן ולעתים קרובות הם מנהלים קרבות אוויר נגד בזים.

הגוזלים בוקעים ללא נוצות ועם עיניים עצומות. הנקבה מחממת את הגוזלים בימיהם הראשונים והזכר מאכיל אותם בשלשולים, חרקים, חלזונות ובשר. הביצים והגוזלים נטרפים על ידי עורבים אחרים מאותו המין.  

לאחר כשבעה ימים עיני הגוזלים נפקחות וגופם מתכסה בפלומה. בזמן זה שני ההורים עסוקים בהאכלת הגוזלים במזון שהם מאחסנים בזפק ופולטים אותו בקן. הגוזלים עוזבים את הקן כשהם בני חודש ימים, אולם הם שומרים על קשר עם ההורים וביניהם במשך חודשיים ימים. בסוף הקיץ הראשון בחייהם, הם מצטרפים ללהקת העורבים ובגיל שנתיים הם מגיעים לבגרות מינית.

העורבים יכולים לזכור ולזהות אנשים שאספו גוזל או שעשו דברים שאיימו עליהם ולתקוף אותם גם במרחק ממקום הקינון. הם תוקפניים בעיקר באביב בזמן שהם מגדלים את גוזליהם והם עלולים לצלול ולנקר את ראשו של כל מי שמנסה להתנכל להם.