פיגם מצוי ( Ruta chalepensis )

פיגם מצוי הוא שיח ירוק – עד, ממשפחת הפיגמיים, שגובהו עד מטר אחד. הוא נפוץ  בעיקר בצפון אפריקה במזרח הים התיכון ובארצות הבלקן, בחורשים פתוחים, בגריגות בבתות ובמקומות חשופים להרבה שמש.

הוא מפיץ ריח חריף מבלוטות שמן אתרי שקופות הנמצאות בכל חלקי הצמח העל קרקעיים. חלק מהאנשים אוהבים את ריחו ואחרים מיד מתרחקים ממנו. הוא פורח בצהוב מפברואר עד מרץ  ופרחיו ערוכים בתפרחת דמוית סוכך.

מכול פרח מתפתח פרי הלקט שיש בו הרבה זרעים שאותם אפשר לזרוע אם רוצים להרבות אותו. על מנת להוסיף טעם מיוחד לשימורי זיתים ומלפפונים חמוצים, מוסיפים כמה עלי פיגם.

הפיגם מוזכר בכתבים עתיקים כצמח מרפא והשמן האתרי שבו דוחה יתושים וגם לא אהוב על כלבים וחתולים. יש אנשים שמגדלים אותו בגינות ( מכירים אותו בשם רוטה) ומשתמשים בו לצרכים שונים. יש גם להיזהר מפניו, כי אכילת מספר קטן של עלים, יכולה לגרום לכאבי בטן חזקים ולהקאות.

מי שרוצה להכיר את פיגם הבר בפריחתו הצהובה ולהריח את עליו, יכול לצאת לטייל להנאתו מחודש פברואר בחורשים פתוחים, על הרים וגבעות. 

פרגה מקרינה  ( Glaucium corniculatum)

 זהו צמח עשבוני נמוך בגובה  30 עד  40 ס"מ, חד שנתי ממשפחת הפרגיים, הפורח בצהוב בחודשים אפריל - מאי. הפרגה נדירה בסביבה זו (נמצאו רק 5 צמחים), היא נמצאת רק במפנה הדרום מזרחי של גבעת נופית שעליו נמצאו רק חמישה צמחים.  עליו העליונים מחולקים שסועים ועליו התחתונים מאורכים.

כל פרח יושב על עוקץ נפרד קצר, היוצא מחיק העלה. לפרח יש שני עלי גביע ירוקים, ארבעה עלי כותרת צהובים, והרבה אבקנים (למעלה מ 10 זה נקרא מספר אין סופי). העלי נמוך מהאבקנים והוא יושב על המצעית. צלקת הפרי נראית כמו שתי קרניים והפרי דמוי סרגל מאורך סרגלי.