במורדות המזרחיים של טבעון ובשדות המרעה של אלונים, בולטים במיוחד שלושה עצים הנמצאים בשלכת חורף: אלון התבור, לבנה רפואי ואלה אטלנטית. לפני 2800 שנה, חי באזור זה הנביא הושע בן בארי, שראה את שלושת העצים האלה גדלים ביחד והוא כתב כך: "על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה" (הושע פרק ד פסוק 13).

 ברחבי הארץ אפשר לראות מספר מצומצם של עצים עתיקים ששרדו מכריתה, בעיקר בגלל קדושת המקום שבו הם גדלים. בין טבעון לאלונים, אפשר לראות שני עצים עתיקים בני מאות שנים, ששרדו מכריתה וגם מפגעי טבע אחרים (אלון תבור ואלה אטלנטית).  על מנת להגיע אליהם, הולכים ברגל מטבעון ברחוב יהודה הנשיא שליד תחנת הדלק בכיוון מזרח, עד לרחוב רמז פינת בורוכוב. פונים שמאלה ומיד ימינה בכביש צר, שהופך במורד לדרך עפר.

יורדים בדרך עד לגשרון ברזל קטן (המשמש מחסום לבקר), חוצים אותו וממשיכים ללכת בדרך העפר עד שרואים משמאל עץ אלון עתיק ולידו אבן גדולה כמצבת זיכרון.

היקף גזעו של העץ, למעלה מחמישה מטרים, והוא נמנה עם אלוני התבור העתיקים ביותר בארץ, אם לא העתיק שבהם. האנדרטה שליד האלון הוקמה על ידי משפחה מטבעון, שבנה  נפל במלחמת לבנון השנייה.

מהעץ העתיק אפשר להמשיך לטייל ברגל בשביל מעגלי מסומן, בתוך יער אלונים ובשדה מרעה פתוח. פונים ימינה לעבר הכניסה לשביל ונכנסים דרך שער קטן שלא מאפשר יציאת הפרות משדה המרעה המגודר. אנו הולכים רק בחלק קטן מיער אלון התבור, שגודלו כשלושת אלפים דונם ומשתרע בין שער העמקים, טבעון, אלונים, אלוני אבא, בית לחם הגלילית והסוללים. במהלך ההליכה בשביל המעגלי המסומן, מגיעים לאלה אטלנטית עתיקה שגזעה עבה מאוד. היא גדלה בין שני סלעי גיר גדולים והצליחה לפלס את דרכה ביניהם ולהרחיב את גזעה בן מאות השנים. חולפים על פני גבים מאבן גיר, מלאים מי גשמים, שבהם נעים אורגניזמים זעירים.

השביל המסומן, מחזיר אותנו אל פינת האלון העתיק, המופרדת משדה המרעה. בפינה זו שמסביב לעץ העתיק, התקינו ספסלי ישיבה ומתכננים להמשיך לטפחה לטובת אוהבי הטבע שיבקרו בה ויטיילו בסביבה. מעט אנשים ידעו על קיומם של שני העצים העתיקים (אלון התבור ואלה אטלנטית) בשדה המרעה המגודר של קיבוץ אלונים ורק לאחרונה התפרסם מקומם ברבים.

חוקרי הטבע מתכוונים לבדוק בקרוב את גילו של עץ  האלון, ובינתיים גזמו חלק מענפיו ונותנים לו טיפולים שונים על מנת שימשיך להתקיים עוד מאות שנים. לאחר שמתרשמים משני העצים העתיקים, אפשר לנסוע לעמק יזרעאל ולהתרשם מעוד אלון תבור עתיק וגבוה, שגזעו עבה מאוד.  

נוסעים עד לרמזור הראשון של רמת ישי (לבאים מכיוון טבעון), פונים ימינה לתוך הישוב ונוסעים ישר עד הסוף. בקצה המערבי של הישוב, הכביש מתחלף לדרך עפר, המובילה אל השדות שבין רמת ישי לכפר יהושוע. מחנים את הרכב ליד בית העלמין והולכים בשדה השמאלי (מרחק קצר), עד שמגיעים לאלון עתיק, בעל גזע עבה ומסועף.                  

אלון התבור ( Quercus  ithaburensis)

אלון התבור הוא עץ חד ביתי שגובהו מגיע לעשרה מטרים, עליו משוננים ומצופים שערות דקיקות צפופות וצדם העליון מבריק. הפרי הנקרא בלוט הוא למעשה אגוז חד זרעי היושב בספלול (כמו ספל) המתפתח ממצעית הפרח הנקבי. הבלוט אורכו חמישה ס"מ, רוחבו ארבעה ס"מ ואורכו פי שניים מאורך הספלול שקשקשיו כפופים לאחור. הבלוטים משמשים מזון בטבע לבעלי חיים רבים וגם האדם מנצלם.

מהעפצים הגדלים על העץ, נהגו להפיק דיו ששימש לכתיבה על קלף מעור או על נייר. הפריחה של אלון התבור מופיעה בצפיפות בחודשים מרץ  ואפריל. פרחיו הנקביים מופיעים בקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה פרחים. הם נראים כמו כדים קטנים בעלי שלושה עמודי עלי, הצלקות בולטות והשחלה תחתית.

פרחיו הזכריים מסודרים בתפרחות ארוכות התלויות כלפי מטה. בכל פרח יש כשישה אבקנים, שאבקתם עפה ברוח להאבקת הפרחים הנקביים. הבלוטים אינם נפוצים ומתרחקים מהעץ, אלא נופלים לרגליו ונובטים בצלו.

אלה אטלנטית ( Pistacia atlantica)

 אלה אטלנטית נפוצה בהרי נפתלי, בגליל התחתון, בגבעות אלונים טבעון, בעמק החולה ובערוצי הנחלים בנגב. זהו עץ ממשפחת האלתיים, נשיר, דו ביתי (יש עץ זכר ועץ נקבה), ומאריך ימים. יש רק 4% של צמחים דו ביתיים בעולם, המהווים התפתחות אבולוציונית מאוחרת. לדוגמה אבות האלה והחרוב היו עצים חד ביתיים, בעלי ענפים נושאי פרחים זכריים וענפים אחרים נושאי פרחים נקביים. במהלך השנים הענפים שהתפרקו מהעצים,  הצמיחו עצים דו ביתיים בצורה וגטטיבית טבעית.

באזורים הסובטרופיים קיימים 11 מינים של אלה, ובארץ  גדלים שלושה מינים בר: אלה ארץ ישראלית (עץ נשיר), אלה אטלנטית (עץ נשיר) ואלת המסטיק (שיח ירוק עד). בצומת ישע (בחניון האלה), גדל עץ אלה אטלנטית, אולי העתיק ביותר בארץ. ליד קברו של רבי טרפון בגליל העליון המרכזי, גדל עץ אלה אטלנטית בעל גזע עבה מאוד, ששרד בגלל קדושת הקבר והמקום. ליד טבעון גדלה אלה אטלנטית עתיקה.  

האלה אינה מפונקת ומסוגלת לגדול עם מעט משקעים, לכן היא נפוצה באזורי ספר חרבים הגובלים בחבלים ים תיכוניים. לאלה האטלנטית יש עלה מורכב ועלעליה אינם מחודדים כמו העלעלים של האלה הארץ ישראלית. העץ נתקף על ידי עפצים אופייניים הדומים לאלמוגים אדומים, השונים מהפירות העגולים האדומים. עפץ הוא גידול של רקמה צמחית, הנוצר כתגובה לפעילותם של חרקים וכנימות העפצים, שחדרו לעלים ולחלקי צמח אחרים.

עץ הבר משמש כנה להרכבה של עץ פיסטוק חלבי בגלל חוסן הגזע העמיד יותר בפני מחלות ומזיקים. לאחרונה הפכה האלה האטלנטית כעץ פולש לחורשים, לגינות הנוי ולשדות חקלאיים. זרעי האלה נובטים גם בצל מלא מתחת לעצים ושיחים ובמהלך הזמן העץ משתלט על סביבתו. האלה מוזכרת בתנ"ך בהקשרים שונים. "...ותחת כול עץ רענן ותחת אלה עבותה" (יחזקאל ו' 13). האלה אשר בשכם, מוזכרת בסיפור יעקוב (בראשית לה' 4). האלה בעופרה מופיעה בסיפור גדעון (שופטים, ו' 11).