לקראת סוף שבט (אמצע פברואר 07) מתחיל השקד לפרוח בגינות ובמטע השקדים הסמוך. מזג האוויר בזמן זה קר וגשום ועונת החורף השנה מתאפיינת בתהפוכותיה במשקעים ובטמפרטורות. חלוקת הגשמים לא הטיבה עם גידולי החורף, כי לא ירדו בעתם, אלא עם הפסקות ארוכות.

חלק מצמחי הבר הקדימו לפרוח ורק השקד התמהמה ובחר לו את המועד הרצוי לו על פי אורך היום, כלומר כמות שעות האור ביממה (פוטופריודיזם).

שיח הרותם הנמצא במורד המערבי של הגבעה, תמיד מקדים לפרוח בחורף כמו בני משפחתו החיים במדבר. הוא הקדים לפרוח גם השנה במלוא הדרו וריחו כשבועיים לפני השקד. ביערות האלונים שעל הגבעות ובשדות הפתוחים שבעמקים, יש פריחה מלאה של גיאופיטים וצמחים חד שנתיים וזה הזמן לצאת לראות את יופיים ולהתבסם בריחם. 

שקד מצוי ( Prunus amygdalus ) הוא עץ פרי ממשפחת הוורדניים שתרבתו אותו לפני אלפי שנים במערב אסיה. הוא גדל בר בחורשים בגליל בחברת אלון ואלה. במקרא מופיע עץ השקד בשני שמות, שקד ולוז. השקד מופיע בנבואת ירמיהו "מקל שקד אני רואה" (ירמיהו א', יא- יד) ובשם לוז "מקל לבנה לח ולוז וערמון" (בראשית ל' לז).

החקלאים מגדלים זנים רבים של שקד תרבותי במטעים ובגינות הנוי. הוא הגיע לאזורנו מערבות אירן ותחום התפשטותו רחב מאוד. הוא גדל באזורים חרבים וחמים וגם בהרים גבוהים קרים וגשומים.

זהו עץ נשיר שענפיו נשארים ירוקים גם בהיותו בשלכת החורף. בחודש שבט (לרוב בינואר ) מופיעה הפריחה לפני הלבלוב, נפתחים הניצנים הלבידים שהיו עטופים בקשקשים חומים ופרחים לבנים או ורודים בוקעים מהם.

רוב הפרחים נושרים מהעץ בגלל מזג האוויר הסגרירי השולט במועד הפריחה באביב המוקדם. אחרי הפריחה מופיע לבלוב העלים הרכים והדקים ששפתם משוננת. הפטוטרת הארוכה גמישה מאוד ומפנה את טרף העלה הלאה מהקרינה הישירה של שמש הקיץ. לשקד יש שורשים עמוקים והוא מסוגל לקלוט מים מעומק האדמה לאורך כל הקיץ החם והיבש.

כל עוד האדמה ספוגה באביב במי הגשמים, הדיות גבוהה מאוד מעליו, בדומה לצמחי החבל הממוזג.

פרי השקד הוא בית גלעין שעיר ופחוס שציפתו הירוקה מתפקעת עם הבשלתו. בתוך הקליפה הקשה נמצא זרע אכיל העשיר בשמן שקדים לא רווי, ויטמינים ומינרלים רבים. זני השקדים בעלי הזרעים המתוקים, מוצאם מזני השקדים המרים.