מחלקים את האקלים באזורנו לשלושה סוגים : 1. האקלים הים תיכוני שולט ברוב חלקי הצפון והמרכז של ישראל. הוא מתאפיין בקיץ חם ללא משקעים, עונות מעבר קצרות עם מזג אוויר לא יציב  וחורף גשום וקר. באזורי האקלים הים תיכוני, כמות המשקעים נעה בין 400 מ"מ ל800 מ"מ בשנה. 2. באזורי האקלים הערבתי יורדים בין 200 מ"מ לבין 400 מ"מ גשם בשנה. זהו אקלים מעבר בין האקלים הים תיכוני לבין האקלים המדברי (אזור באר שבע למשל).  3. האקלים המדברי שולט ברוב דרום הארץ ומהווה חלק מהרצועה המדברית הסובטרופית האזורית והעולמית. זהו אזור צחיח שיורדים בו פחות ממאתיים מ"מ גשם בשנה.

ארץ ישראל נמצאת בין קו רוחב 30 מעלות בדרום עד לקו רוחב  33.33 מעלות בצפון. אזור זה מתאפיין  ברמה סובטרופית, המונעת כניסת מערכות מזג אוויר דינאמיות בקיץ ובחלק מהאביב והסתיו. עם נסיגתה של הרמה הסובטרופית דרומה בחורף, מתאפשרת חדירת אוויר קר בשכבות האטמוספרה.

בעונת החורף, באזור האקלים הים תיכוני, יורדים גשמים בצורה די רציפה בחודשים דצמבר ינואר ופברואר.

בראשית החורף יורדים רוב המשקעים סמוך לחוף, בעיקר בגלל ההבדלים בין טמפרטורת הים הגבוהה יחסית, לבין טמפרטורת היבשה, שמגיבה לשינויי העונות הרבה יותר מהר. הפרשי טמפרטורות גדולים גורמים בדרך כלל לאי יציבות באטמוספרה, המאפשרת התפתחות עננים וירידת גשמים.

בסוף החורף יורדים רוב הגשמים באזורי ההר. בזמן זה הים מספיק להתקרר ולא מספק תמיכה רבה ליצירת עננים סמוך לחוף. רוב תופעות מזג האוויר החורפיות נגרמות ממספר מערכות כגון: השקע קפריסאי, שהוא שקע חזיתי המתמקם באזור האי קפריסין. רוב הגשמים בארץ יורדים כתוצאה משקעים אלה.

מערכות קפריסאיות מתאפיינות ברוחות מערביות ובחדירת אוויר קר ובלתי יציב הסופח לחות מעל הים התיכון. רמה מסיביר היא מערכת מזג אוויר שאינה גורמת למשקעים, אלא מביאה עמה קור מקפיא. לעיתים קרובות, במהלך שהייתה של הרמה מסיביר, יורדות הטמפרטורות במקומות רבים בישראל (בעיקר בעמקים ובהרים הגבוהים) אל מתחת לאפס מעלות צלזיוס. רמה זו מגיעה לשיא השפעתה בחודש דצמבר כאשר קרינת השמש היא החלשה ביותר בשנה. בזמן זה השמיים בהירים, האוויר קר ויבש וכיוון הרוח הוא מצפון מזרח (מכיוון רוסיה).

באביב נחלשת פעילות מזג האוויר באזורנו, בעיקר בשל התקדמותה צפונה של הרמה הסובטרופית. אולם, גם באביב יש עדיין מספר מערכות ברומטריות אשר עשויות לגרום לפעילות. בחודשים מרץ ואפריל, יש מערכות אקלים אביביות המשפיעות על האזור. אולם מחודש מאי - יוני מתיישבת מערכת קיצית, ללא גשמים, עד לחודש אוקטובר. המשקעים באביב מקורם בשתי מערכות אשר פוקדות אותנו לעיתים קרובות בעונה זו: שקעים שרביים או שקעי צפון אפריקה מאופיינים בחזית חמה מפותחת. אפיק ים סוף הוא שלוחה של שקע תרמאלי שמרכזו באזור סודאן.

כאשר נוצר מצב שבו אפיק ים סוף מלווה באפיק רום מפותח, נוצרת הסעה של לחות מהאזורים הטרופיים המגיעה עד אלנו. אם התנאים מאפשרים זאת, נוצרים עננים וסופות רעמים (קומולונימבוס). השרב הוא תופעה מטאורולוגית נפוצה באביב ובסתיו, הנוצר כתוצאה משקע חם ויבש או מאפיק ים סוף. הקיץ בארץ הוא בן חמישה חודשים לפחות, ממאי עד סוף ספטמבר, ומתאפיין באקלים חם ולח במישור החוף והשפלה ובאקלים חם ויבש בהרים ובעמקים הפנימיים.

האקלים השורר בארץ במהלך הקיץ  מושפע מהאפיק הפרסי הגורם לרוחות צפון מערביות בישראל, מלבד במקומות שבהם יש השפעות מקומיות אחרות, כגון רוח עמק - הר או הבריזה לאורך החוף. הרוחות הצפון מערביות מביאות לחות רבה לאזור החוף, אולם לחות זו לא מצליחה לטפס על ההרים או ליצור ענני גשם מכיוון שהיא חסומה על ידי אינברסיה.

במהלך הקיץ הרמה הסובטרופית עולה מהדרום צפונה וחוסמת את חדירתם של אפיקי רום לאזורינו. הרמה הסובטרופית אינה מאפשרת התפתחות של ענני גשם או עננים בכלל. כאשר הרמה הסובטרופית מתגברת, האפיק הפרסי נחלש ונוצר שרב. בסיס האינברסיה מנמיך והטמפרטורות בהרים עולות. בחוף לעומת זאת, אין עליה חדה של הטמפרטורות, אבל ישנה התגברות של הלחות.

הסתיו דומה מאוד לאביב, והוא תופס את מקומו בחודשים אוקטובר נובמבר וחצי דצמבר. גם בסתיו מופיע אפיק מים סוף ולעיתים רחוקות יותר שקעים שרביים. מכיוון שבחודשי הסתיו הים חם עדיין (הים מגיב לאט לשינויי העונות), מתאפשרת פעילות מזג אוויר ענפה יותר מאשר באביב מתרחשות סופות רעמים רבות, כתוצאה מאפיק ים סוף או כתוצאה משקע קפריסאי.