חמציץ נטוי (Oxalis Pes – Caprae ) הוא צמח רב שנתי, המתרבה באזורנו רק בדרך וגטטיבית כי אינו מייצר פירות וזרעים כאן. מתחת לאדמה יש לו קנה שורש מעובה, שלאורכו יש בצלצלי ריבוי, שיכולים להתנתק מצמח האם וליצור מושבה חדשה של חמציצים.

צמח חמציץ אחד, מסוגל לייצר קרוב לחמישים בצלצלים באדמה, המצמיחים צמחים חדשים לאחר רדת גשמי החורף. מי שעוזר לחמציץ הנטוי להפיץ את הבצלצלים הוא החולד, האוסף את הבצלצלים ואוגרם במחסני מזון תת קרקעיים להזנתו. הבצלצלים שלא נאכלים, צומחים במקומות חדשים והצמח מפיק תועלת מהחולד המפיץ אותו.  

בין רשת השורשים שבתחתית הבצל יש שורש מתכווץ, המושך את הבצלצלים לעומק שלא ייחשפו על פני הקרקע. חמציץ נטוי נפוץ בשפלה, בשרון, בהרים, בשדות חקלאיים, בגינות נוי ובצידי דרכים.

מוצאו של החמציץ מדרום אפריקה, משם הובא לארץ לפני למעלה ממאה שנה והצליח להתפשט כמעט בכל מקום. בצמח יש חומצה אוקסלית (Oxalis) הנותנת לו את הטעם החמוץ, מכאן שמו חמציץ. פריחתו הצהובה נמשכת מינואר עד אפריל.

הפרחים נישאים על גבעולים באורך של 30 ס"מ,  בעלי חמישה עלי כותרת ועשרה אבקנים, הם אינם פוריים ולא עושים פירות וזרעים. מאידך הם מושכים חרקים רבים, הנהנים מאבקת הפרחים שבאבקניהם ומהצוף שהם מייצרים.

במקום מוצאם ותפוצתם הטבעי בדרום אפריקה, הפרחים עושים פירות וזרעים, לכן האינטראקציה שלהם עם החרקים, היא דו כיוונית וכל אחד מפיק תועלת מכך.הפרחים נפתחים בשעות אור היום ונסגרים בערב ובלילה ובימים מעוננים ואפלים בחורף.

החמציץ הקטן (לעומת הנטוי), יוצר פירות וזרעים, כך שהוא מתרבה על די זרעים וגם על ידי גבעולים זוחלים משתרשים. עלי החמציץ הנטוי מורכבים משלושה עלעלים מעוגלים דמויי לב הנישאים על פטוטרת ארוכה. העלים נראים ירוקים בחורף ובאביב, אך בקיץ הם מתייבשים.

בגינות הנוי, אימצו את החמציצים ופיתחו זנים בעלי פרחים בצבעי סגול – ורוד. בשרשרת הפריחה בצהוב מהחורף עד לאביב, אפשר למנות את הצמחים הבאים: חמציץ נטוי, סביון אביבי, כתמה עבת שורשים, ציפורני חתול מצויות, ניסנית דו קרנית, לוטוס מצוי, חרדל השדה, חרצית עטורה, לוטוס מצוי, קידה שעירה, אחירותם החורש, שלהבית דביקה, חלמונית גדולה (באזורים מסוימים), זהבית השלוחות, חד שפה מצוי, חוח עקוד, בוצין מפורץ, דרדר קרומי ועוד.