במחקרים שנערכו בעבר (במשך שנים רבות), הוכח באופן מובהק, שצריכה מרובה של מזונות מלוחים, עלולה להביא לעליית לחץ דם באדם (וגם בבעלי חיים כגון קופים). גילו שאנשים שניזונו בעיקר מדגים מלוחים, במספר כפרי דייגים ביפן, חלו ומתו יותר בהשוואה לאיכרים שניזונו בעיקר מפרי האדמה, ומתוצרת חקלאית מגוונת.

במחקרים האחרונים שנעשו באנגליה ובבוסטון, הוכח שצריכה גבוהה של מלח ( NaCl ), מעלה גם את הסיכון להתפתחות מחלות כלי דם בלב.

על פי מאמר שפורסם לאחרונה בירחון British Medical Journal , השתתפו בניסוי  ובביקורת, שתי קבוצות (בארצות שונות), בנות למעלה מאלפיים איש כל אחת, לאורך עשר שנים.

בקבוצות הניסוי, צרכו פחות מלח ב 30% בהשוואה לקבוצות הביקורת. התוצאה מניסוי ארוך טווח זה הייתה, שבקבוצת הניסוי (שצרכה פחות מלח), הייתה הפחתה במחלות עורקי הלב ב 25% בהשוואה לקבוצת הביקורת. נוסף לכך, הייתה פחות תמותה בקרב קבוצת הניסוי ב 20% בהשוואת לקבוצת הביקורת.

מהניסויים שבהם השתתפו מספר רב של בני אדם (גברים ונשים), הוכח מעל לכל ספק, שצריכת מזון דל מלח, עשויה להפחית את הסיכוי להתפתחות לחץ דם גבוה, מחלות עורקי הלב ואף תמותה ממחלות אלו.

ממליצים לאדם בריא לצרוך עד 2400 מ"ג מלח בישול ליום ולאדם בעל לחץ דם גבוה, לא יותר מ 1500 מ"ג ליום.  בסוגי המזון שאנו אוכלים כגון לחם, גבינות, בשר, דגים, חמוצים מלוחים, פיצוחים ועוד, יש כמות נתרן שנעה בין עשרות מ"ג עד לאלפי מ"ג במאה גרם מזון (רצוי לבדוק את הכמות בכל מוצר).

לכן חייבים לקרוא את תוויות המזון ולחשב את כמות הנתרן הנמצאת במזונות המוכנים, ביחד עם המלח שאנו מוסיפים, על מנת לא לעבור על הכמויות המומלצות על ידי המומחים.   

מעריכים ש 75% מכמות המלח שאנו צורכים, באה ממזונות מוכנים, 15% ממזונות שאנו מבשלים בבית, וכן 10% נמצאים במזונות טבעיים. מכאן שרצוי תחילה, לצמצם את צריכת המזונות המעובדים, המכילים כמות רבה של מלח.