הציפורים הנפוצות מסביבנו \ אהוד קלפון

מעל ארצנו חולפות למעלה מחצי מיליארד ציפורים, בסתיו חולפות דרומה ובאביב צפונה. הנפוצות מבין אלה הן חסידות, שקנאים, עגורים ועופות דורסים למיניהם. עגורים רבים מפסיקים את הנדידה בארץ ונשארים כאן עד לחודש מרץ ואז חוזרים לקינון ברוסיה. יש חסידות המגיעות לכאן בחורף ונשארות לקנן באביב, ויש גם כאלה שחיים כאן כל השנה במשך כמה דורות.

הנחליאלי הלבן מגיע אלינו באוקטובר ונשאר עד מרץ וחוזר לאירופה. הוא מועיל לנו בשהותו כאן בחודשי החורף כי הוא ניזון מחרקים ובעיקר מהרבה יתושים. הנחליאלי נקרא על שם הנחל כי הוא מעדיף לבנות קן בצפון בקרבת מקומות לחים עם מים. באנגלית קוראים לו "זנב נע" כי בזמן ריצתו המהירה הוא מניע את זנבו ללא הרף. הנחליאלים נודדים בלהקות גדולות בשעות הלילה תוך חתירה בכנפיים ונחים ואוכלים ביום. עם הגיעם לכאן הם שומרים על הטריטוריה שלהם בדרך כלל בזוגות.

התור והשרקרק אוהבים את הקיץ בארץ, חוזרים לאפריקה בסתיו, ושבים לכאן באביב. יש ציפורים רבות החיות בסביבתנו הקרובה , הן בחורשים, בגינות הנוי ובשדות הבור שמסביב ואפשר לראות אותן וגם לשמוע את שירתן במשך כל ימות השנה.

הבולטים מבין ציפורי השיר הם: דרור, בולבול, שחרור, חוחית. ירגזי, נקר, עורבני, צופית, עורב, צוצלת, פשוש ועוד.

הבולבולים נהנים מכל הפרות העסיסיים שאנו מגדלים בגן, בנוסף על פרות האזדרכת. השחרורים נמצאים בסבכי חורשים ובפרדסים ואוכלים פרות עסיסיים למיניהם. לעורבני יש מקור חזק לפיצוח בלוטים, והוא עוזר בהפצת עצי האלון על ידי העברת הבלוטים למקומות אחרים, שם הוא חופר במקורו ומטמין אותם באדמה (חלקם נובטים). החוחית אוכלת את זרעי החוח, הגדילן והברקן וגם ניזונה מפרות העונה. אולם את גוזליה היא מאכילה בחרקים העשירים בחלבונים. לחוחיות הצעירות (זכרים ונקבות) יש צבעים לא בולטים,אולם עם הגיעם לבגרות הם מקבלים את הצבעים העזים של צהוב, אדום וחום. הירגזי מקנן על עצים, אוכל חרקים ופרוקי רגליים, אולם הוא אוכל גם פרות וזרעים. הנקר מטפס בקלות על גזעי עצים, מנקר במקורו החד בקליפת העץ ואוסף בלשונו את החרקים החיים מתחת לקליפה. הוא גם קודח חור גדול בגזע של עץ כדי לבנות קן, במיוחד בעצים רכים כמו, חרוב, ערבה, אזדרכת ועוד.

הצופית ניזונה מצוף פרחים שהיא יונקת בעזרת לשונה הארוכה, תוך כדי מעוף במקום. להזנת גוזליה היא תופסת חרקים ופרוקי רגליים למיניהם, שגופם עשיר בחלבונים. יש לה קן מיוחד במינו שצורתו ביצה והוא בנוי מגבעולים רכים של דגניים, חוטי צמר, ועלים, והוא תלוי על ענף, כשפתח הכניסה שלו מהצד. צבעי הזכר ירוק- טורקיז עזים, ולנקבה צבעי חום אפור.

העורב האפור אוכל פגרים ומנקה את הסביבה, אבל הוא ניזון גם מפרות וביצים של עופות אחרים. העורבים חיים על צמרות של עצים גבוהים כיחידים, אולם בעונת הקינון( מסוף פברואר) הם חיים בזוגות, עד שהגוזלים עוזבים את הקן. בזמן הטיפול בגוזלים, לא מומלץ להתקרב לקן כי הם מגנים היטב על גוזליהם גם אם הגוזל נופל מהקן.

יש להם מנהג מיוחד, הם אוספים כל חפץ מבריק ומחביאים אותו, כך שלא מומלץ להשאיר שום חפץ מבריק בעל ערך בסביבת עורבים. בשעות הלילה אפשר לראות את התנשמת בפעולתה במשך כל השנה, היא ניזונה ממכרסמים ומדללת את אוכלוסייתם בסביבת מגורנו. אליה מצטרפים עוד עופות דורסי לילה כגון ינשופים וגם עופות דורסי יום כמו בזים, וכולם רצויים בקרבנו.

יש עוד ציפור שיר קטנה בשם סבכי שחור כיפה שנהגה לבוא אלינו לבלות כאן את החורף אבל בשנים האחרונות היא מעדיפה את דרום אנגליה. זאת תופעה מעניינת ויוצאת דופן בקרב ציפורים נודדות המתוכנתות מבחינה גנטית לעוף דרומה בסתיו ולשוב צפונה באביב. ההסבר לתופעה זו אצל הסיבכי קשור כנראה באזורי מחייה טובים יותר עם אפשרות קיום בחורף עם פחות מאבקים (אולי גם החורפים מתונים יותר בדרום אנגליה בעשור האחרון). שטחי הנדידה במזרח הים התיכון קטנים וצפופים במיליוני ציפורים נודדות ויש לחצי סביבה גדולים בהשוואה לשטחי המחייה בחורף באנגליה שאין להם ביקוש רב ואין בהם צפיפות ולחצים. (יש גם מנהג אצל האנגלים הבונים ארגזי האכלה למשך החורף בחצרות בתיהם וגם מזה יש פרנסה שאותה גילה סיבכי שחור הראש). המעניין הוא שתוך זמן קצר יחסים של כמה דורות, גם הגוזלים המגיעים לבגרותם (למשל בגרמניה), נודדים ישר לאנגליה כאילו שכך נהגו אבותיהם מזה אלפי שנים, זהו שינוי מהיר מאוד בהתנהגות הקשורה כולה באינסטינקטים מולדים.

[למאמרים נוספים]