השמש בשעת שקיעתה בולטת בגודלה, ברכותה, ובגווניה הנעימים לעין, של אדום וצהוב. היא שוקעת לאיטה מעבר לאופק ים כחול ושמים צבעוניים. זה מחזה מרהיב בימי קיץ  צלולים, כאשר ים ושמים מתחברים בפס  אופק דק הנראה קרוב והשמש חוצה אותו באצילות כיאה למלכת  מערכת השמש. הזוהר באופק מערב עוד מאיר את הסביבה אחרי השקיעה, עד שהחושך מתגבר והעלטה שולטת על פני האדמה. סמוך לאופק מערב מופיע כוכב זוהר ובולט בכל סביבתו, זהו כוכב הלכת נוגה (ונוס). הוא מופיע  כשעתיים אחרי השקיעה וגם הוא נע מערבה בעקבות השמש ונעלם מהשמים. הוא יופיע שוב באופק מזרח שעתיים לפני הזריחה ויעלם עם התגבר אור זריחת השמש.

הלבנה מאירה את האדמה באור חיוור ונראית ככדור מושלם באמצע החודש העברי. כאשר רואים רק חלק מהירח, האם יכולים לדעת אם הוא יגדל או יקטן ? אם הבליטה של הקשת היא לכיוון מערב, הירח ילך ויגדל ואם הבליטה היא לכיוון מזרח הירח ילך ויקטן. אפשר לדעת זאת גם בדרך אחרת. אם מוסיפים קו קטן מעל סהר הירח ומתקבלת האות ז, זה סימן שהירח "זורח" וגדל, אם מתקבלת האות ג, זה אומר שהירח "גורע" וקטן.  

בתצפית על הירח בעזרת משקפת שדה, אפשר לראות את המכתשים הרבים שעל פניו, ובעזרת טלסקופ אפשר לראות יותר פרטים. משעת חצות אפשר לראות את כוכב הלכת מאדים (מארס) הבולט באורו האדום, אם נתבונן גבוה בשמים בכיוון מזרח. מעל הראש אפשר לראות את הקסיופיאה (בצורת w ) שבעזרתה אפשר להגיע אל כוכב הצפון, שהוא חלק מהדובה הקטנה.

ממול לקסיופיאה רואים את הדובה הגדולה שגם בעזרתה אפשר להגיע אל כוכב הצפון. בלילה חשוך (רחוק מאזור מואר), אפשר לראות שמים מלאי כוכבים ולזהות כמה קונסטלציות ושביל החלב.

גלקסיית "שביל החלב" נראית לנו כפס ארוך בהיר החוצה את השמים ואליה משתייכת מערכת השמש וכדור הארץ בתוכה. הכוכבים מסודרים בגלקסיות (איים בחלל) כשביניהן אין כוכבים. גלקסיית "שביל החלב" מכילה בתוכה מאה מיליארד כוכבים וכולם נעים ביחד בתנועה סיבובית איטית. החוקרים טוענים שייקח מאה מיליון שנות אור כדי שקרן אור תעבור מקצה אחד של הגלקסיה אל הקצה השני. כדי להבין את המרחקים כדאי לחשב כמה ק"מ יש בשנת אור.

מהירות האור היא 300,000 קילומטרים בשנייה. כדי למצוא כמה ק"מ בדקה יש להכפיל בשישים, אחר כך להכפיל בעוד שישים כדי למצוא כמה ק"מ בשעה אחת, ולהכפיל ב 24 כדי למצוא מהוא " יום אור". כדי למצוא כמה קילומטרים יש בשנת אור אחת יש להכפיל את התוצאה שהתקבלה ב 365 ואז נעריך את המרחקים האסטרונומיים כשמדברים על אלפי שנות אור או מיליוני שנות אור.

הגלקסיה שלנו נעה ביחד עם עוד עשרים גלקסיות קרובות וכך נעות בחלל קבוצות רבות של גלקסיות אחרות המהוות ביחד את היקום. ישנם מיליארדים רבים של כוכבים בשמים ,אולם בעין רגילה אפשר לראות קרוב ל 2500  כוכבים באותו הזמן מעל לקו רקיע מתוך 6000 כוכבים זוהרים. בעזרת טלסקופ ומכשור משוכלל אחר אפשר לראות ולבחון הרבה יותר כוכבים. אסטרונומיה היא מדע העוסק בלימוד ובמחקר של כל הגופים שבחלל היקום על ידי מדענים הנקראים אסטרונומים.

אם היינו ממריאים מכדור הארץ בחללית המסוגלת לטוס במהירות האור היינו מגיעים לירח כעבור שנייה וחצי, לנוגה (ונוס) כעבור שתיים וחצי דקות ואל השמש כעבור שמונה וחצי דקות. לפלוטו שהוא בקצה מערכת השמש שלנו, היינו מגיעים כעבור חמש וחצי שעות, ואל כוכב השבת הקרוב סנטורי, היינו מגיעים כעבור ארבע וחצי שנות אור.

על מנת להגיע לאנדרומדה שהיא הגלקסיה הקרובה ביותר לשביל החלב, דרושים שני מיליון ושלוש מאות אלף שנות אור. אפשר לחשב את המרחק בקילומטרים בין כדור הארץ לבין אחד הגופים הנ"ל, כדי להבין את המרחק העצום הקיים בין מיליארדי הכוכבים.

יש כמה דברים מעניינים שהחוקרים גילו בפלנטות שבמערכת השמש שלנו. למשל : מרקורי (כוכב חמה ) הקרוב ביותר לשמש נראה כמו פני הירח עם הרבה מכתשים , נוגה ( ונוס ) חם יותר מתנור אפיה , על פני מאדים (מארס) גילו נהרות יבשים שבהם זרמו פעם מים , לירח אייו שמסביב לצדק (יופיטר) יש הרי געש פעילים , מעל לפני הכוכב שבתאי (סטורן) נושבות רוחות במהירות של אלף וחמש מאות קמ"ש , מירנדה שהוא ירח המסתובב מסביב לאורנוס התפרק לרסיסים בהתנגשות בחלל . נפטון עטוף בעננים והאטמוספרה שלו בולטת בצבעה הכחול.

כוכב הלכת פלוטו, הוא הרחוק ביותר מהשמש והקר ביותר. כדי להתגבר על כוח המשיכה של כדור הארץ החללית צריכה להישלח במהירות של  28,000 קמ"ש ואז היא תקיף את כדור הארץ . כדי שהחללית תתנתק לגמרי מהמשיכה של כדור הארץ ותיסע לעבר כוכבים רחוקים, עליה להאיץ למהירות של 40,000 קמ"ש. השמש היא כוכב שבת שמסביבו מסתובבים תשעה כוכבי לכת (פלנטות).

לשמש יש אנרגיה עצמית, המופקת מהתלכדות שני אטומי מימן. כתוצאה מכך משתחררת אנרגיה רבה ונוצר גז הליום (בעל שני אטומי מימן). חלק מהאנרגיה מתבטא באור הנראה וחלק בצורת גלים קצרים בלתי נראים. כוכבים צעירים נראים כחלחלים, עם התבגרותם הם נעשים לבנים ולאחר הזדקנותם הם נראים צהבהבים. מכאן אפשר ללמוד שהשמש שלנו היא באמצע חייה ועדיין יש בה גז מימן וגז הליום.  אולם כאשר מקורות אנרגיה אלה ילכו ויגמרו כעבור חמישה מיליארד שנה היא תגווע כמו כוכבים רבים אחרים ביקום הנעים בחלל כגופים כבויים וחשוכים. השמש שלנו נולדה לפני כעשרה מיליארד שנים ותתקיים עוד כחמישה מיליארד שנה ואז תגווע כאשר המימן  יתכלה והכוכב יתרחב מאוד ויראה כענק אדום.

במהלך עוד כמה מיליוני שנים גם ההליום יגמר, כוח הכובד יגבר, הכוכב יצטמצם ויעשה גמד לבן שגודלו כגודל כדור הארץ. בהיותו בולט בצבעו הלבן הוא עדיין כוכב חם ומפיץ אנרגיית אור אולם במהלך הזמן הוא יתקרר ויאבד את אנרגיית האור ויהפוך לגמד שחור שאין בו חום ואור והוא נעלם מעינינו  ביקום. החומר שבתוך הגמד הלבן כל כך צפוף עד שתכולת כפית אחת  תשקול כמה טון. בסוף הדרך, גם גוף לבן זה יצטמצם מאוד לגוף שחור בעל כוח משיכה הרבה יותר גדול, שימשוך אליו כל גוף שיקלע בדרכו בחלל.