שרקרק מצוי  (Merops apiaster) היא ציפור שיר, המשמיעה קולות שריקה ומכאן שמה.   השרקרקים ניזונים מחרקים ובעיקר מדבורים וצרעות, שמהן הם מוציאים את העוקץ על ידי נקישות במשטח קשה. השרקרק נקראBee eater  באנגלית, כי הוא ניזון מדבורים (ומחרקים אחרים)  שהוא תופס באוויר. 

מקורו הדק והארוך, מותאם לתפישת חרקים גדולים כגון חגבים, ארבה, חרגולים וגם חרקים קטנים כמו דבורים ועוד. כנפיו הארוכות של השרקרק, מעידות על תעופתו הטובה. הוא נודד פעמיים בשנה, מאפריקה לישראל באביב ובחזרה לאפריקה בסתיו.

לשרקרקים הצעירים יש אותם צבעים פיסיקליים של הבוגרים, רק פחות בולטים. גם צבעי הזכר והנקבה דומים, חוץ מהצבע הלבן הנמצא במצח הזכר וחסר אצל הנקבה. אורכו של השרקרק כשלושים ס"מ, משקלו כשישים גרם וזנבו ארוך.

הוא מגיע לאזורנו בחודש מרץ – אפריל וחופר מחילות אופקיות להטלה וקינון במדרונות אנכיים (בקירות עפר), חשופים מצמחייה. לעתים הוא משתמש במחילות מהשנה הקודמת שאותן הוא משפץ, או במחילות חפורות ומוכנות. השרקרקים מקננים בקבוצות, במחילות קרובות באותו קיר או מדרון.

הנקבה מטילה ביצים לבנות בתוך המחילה ודוגרת עליהן. באותו הזמן, הזכר תופס  חרקים באוויר ומאכיל את הנקבה ואחר כך גם את גוזליה. השרקרקים מבלים תקופת חורף קצרה  בלהקות באפריקה ותקופה חמה וארוכה (להטלה ודגירה) באזורים סובטרופיים ובהם ארץ ישראל.