אלכסנדר פלמינג (Alexander Fleming) היה בקטריולוג חוקר באוניברסיטה לרפואה בלונדון. בשנת 1928 הוא הבחין בפטריית עובש קטנה שהתפתחה בצלוחית פטרי שבה גידל חיידקים ומסביבה היה אזור נקי ממושבות חיידקי סטרפטוקוקוס. כך הוא שם לב לראשונה לפעולה האנטי בקטריאלית של הפטרייה וכך הוא גילה את האנטיביוטיקה.

אף על פי שגם חוקרים אחרים ראו עובש מתפתח בתוך צלוחיות פטרי שבהן גדלו מושבות חיידקים, הוא היה הראשון שקישר בין העלמות החיידקים לבין התפתחות העובש הירוק.

הייתה לו עוד תגלית, כאשר הוא התעטש לתוך צלוחיות פטרי עם מושבות חיידקים והן נעלמו. הוא למד מכך שאנזים המצוי ברוק, בדמעות, בנוזל האף וברוב האברים המכוסים ריר, מסוגל לפרק את דפנות תאי החיידקים.

אלכסנדר פלמינג הבין שהחיידקים התפרקו על ידי אנזימים שהופרשו על ידי פטריית העובש הירוק פניציליום, לכן הוא קרא לחומר זה פניצילין. פלמינג צרף למחקריו שני כימאים צעירים ובקש מהם לבודד את החומר הפעיל בפרוק החיידקים.

הוא שרת במלחמת העולם הראשונה בחזית צרפת נגד גרמניה וראה חיילים רבים שמתו מזיהומי פציעות. לכן הוא המשיך לחקור את השפעת עובש הפניציליום על חיידקים שונים וניסה למצוא תרופה שתמנע זיהומים קשים ומוות.   

הפניצילין בודד בצורה נקייה על ידי שני מדענים צעירים מאוקספורד בלונדון. האחד היה הואררד פלורי מאוסטרליה והשני יהודי בשם בוריס צ'יין שברח ללונדון מגרמניה הנאצית. הם יצרו תרכובת טהורה ופעילה של הפניצילין ועל כך הם קבלו פרס נובל ברפואה בשנת 1945 ביחד עם אלכסנדר פלמינג.

זה היה הבסיס לפיתוח תרופות אנטיביוטיקה, המצילות חיים של בני אדם ובעלי חיים עד היום. פטריית העובש הירוק (פניציליום) ופטריית העובש השחור (אםפרגילוס) שייכות לקבוצת פטריות נאדית (אסקומיציטה) שבדרך כלל יש בהן רבייה אל מינית שנעשית על ידי נבגים.

הסוג פניציליום כולל 250 מינים הגדלים בצורה אופטימאלית, בטמפרטורה ממוצעת של 25 מעלות צלזיוס. פניציליום דיגיטטום (עובש ירוק), גדל על פירות הדר ויש לו קורי תפטיר לבנים (ונבגים בגוון ירקרק כחלחל), הגורמים לריקבון הפרי. משתמשים בסוגים שונים של עובש ירוק גם בתעשיית הגבינות, הנותנים להן את הטעם המיוחד.