לפני כשלוש מאות מיליון שנים, כדור הארץ היה מורכב מיבשה אחת שתפסה 20% וים אחד שהשתרע על 80% מכלל שטחו. בזמן ההוא, יכלו לנוע בעלי החיים (ותפוצת צמחים) לכל מקום באותה יבשה יחידה, ללא מכשולי ים. באחד השלבים, החלה היבשה להתבקע במקומות חלשים בקרום כדור הארץ וחלקיה התרחקו זה מזה (עד היום) מספר מ"מ בשנה.

היבשות הנפרדות, יושבות על גבי לוחות (פלטות) שעוביין נע בין 50 לבין 150 ק"מ ושטות על פני חומר נוזלי מותך מהחום שבעומק כדור הארץ. יש פלטות שגודלן אלפי קילומטרים רבועים ויש פלטות קטנות ממדים.   

באזורנו נמצא השבר הסורי אפריקאי המתחיל בצפון סוריה (או דרום טורקיה), עובר לאורך בקעת הירדן וים סוף, חוצה את אתיופיה ונגמר באגם ויקטוריה. הצד המערבי של השבר (לאורך הירדן), יושב על פלטה אחת, הצד המזרחי יושב על פלטה אחרת ושתיהן שטות בתנועתן צפונה במהירות שונה. הצד המזרחי, נע מהר יותר ולכן שני צדי השבר הגיאולוגי, אינם תואמים באותו קו רוחב.

כאשר שתי הפלטות מתנגשות או מתחככות זו בזו, מתרחשת רעידת אדמה. כאשר פלטה נכנסת באלכסון מתחת לאחרת, היא גורמת להתרוממותה לגובה וליצירת שרשרת הרים גבוהה כמו הרי האלפים, הימליה  ועוד. יש פלטות המתרחקות זו מזו ועליהן יושבות היבשות שנעות. למשל הפלטה של צפון אמריקה מתרחקת מהפלטה של אירופה ויבשת דרום אמריקאי מתרחק מאפריקה. 

כאשר התהוו המחסומים הימיים הגדולים בין היבשות, פסקה כמעט נדידת בעלי חיים  מיבשת לאחת לשנייה, והתבודדו במקומות מחייתם. כך גם עם הצמחים שנמצאו מבודדים ונוצרו בהם מינים חדשים השונים מבני מינם ביבשות האחרות. לרוב העופות לא הייתה בעיה לנדוד מעל המכשולים השונים, למרחק של אלפי קילומטרים. העופות בצפון אמריקה נודדים בחורף לדרום אמריקה החמה ובאביב הם שבים לצפון. מאירופה הם נודדים דרומה למזרח אפריקה, דרך מסדרון אווירי צר מעל ארצנו, בין הים לבין המדבר ולמערב אפריקה מעל ספרד.

לפני מאתיים מיליון שנה בתקופת היורה, יבשת פנגיאה הייתה כבר מחולקת עמוק לאורך התפרים ובהם זרמו מי האוקיינוס ואזורנו היה מכוסה ברובו על ידי ים תטיס. ים זה שהיה מוקף ביבשה ומוגן מהזרמים הקרים של הקוטב, שמר על מים חמימים טרופים ובהם חיו מיני פלנקטון. מצב זה, נמשך כשלושים מיליון שנה כאשר בתחתית הים הצטברו שכבות עבות של חומר אורגני, מהפלנקטון שמתו. כאשר ים תטיס נסוג והיבשה התרוממה, נתגלו בשולי הים התיכון של היום שדות הנפט ענקיים שמקורם מהחי והצומח שחיו בים הקדום ההוא. לפני 65 מיליון שנה נעלמו הדינוזאורים מן העולם, לאחר שהצליחו לשלוט בכדור הארץ למעלה ממאה מיליון שנים. היעלמותם המהירה, מהווה עדיין תעלומה לחוקרים, המעלים השערות משתנות.

על פי החוקרים, לפני 500 מיליון שנה (בתקופת הקמבריון), חיו יצורים חד תאיים רבים במים החמימים שעדיין לא היו מלוחים. בתקופה זו, כאשר האטמוספרה הייתה שונה מזו של היום, חיו יצורים זעירים שלא היו זקוקים לחמצן, כי לא היה אוויר עם חמצן. הקרינה העל סגולית הייתה חזקה ויכלו להתקיים בתנאים אלו, רק אצות מיקרוסקופיות שהסתגלו למצב זה. לפני 300 מאות מיליון שנה, נוצרו ביצות בעקבות הגשמים הרבים והופיעו  אורגניזמים זעירים שניזונו מהאצות. 

במהלך הזמן הגיאולוגי (של מיליוני שנים), הלכו והתפתחו טחבי כבד, טחבי עלים, עצי שרך גבוהים ויערות עצי מחט למיניהם. במקביל להם, התפתחו בעלי חיים רב תאיים (חסרי חוליות) כגון: אלמוגים, ספוגים, נבוביים, תולעים , סרטנים, עקרבים, חרקים ורכיכות שונות.  בעלי החיים תלויים בצמחים למחייתם ולכן הם הופיעו כאשר מיני הצמחים הלכו והתרבו ויצרו חמצן באוויר. הצמחים הירוקים יוצרים חמצן באוויר בתהליך פוטוסינתזה וגם חומר אורגני המספק אנרגיה לבעלי חיים אוכלי צמחים ( הרביבורים). אנרגיה זו עוברת גם לבעלי חיים טורפים  (קרניבורים) הניזונים מאוכלי העשב. 

לפני 250 מיליון שנים, התחילו להופיע  העצים הראשונים, מבין מכוסי הזרע, ביחד עם חשופי הזרע, השרכים והטחבים. במקביל, הופיעו בעלי חיים מבין בעלי החוליות כגון דגים, דו חיים וזוחלים. במהלך למעלה מ 100 מיליון שנים שלטו הזוחלים הענקיים ובזמן זה הופיעו העופות שהתפתחו מדינוזאורים מעופפים הנקראים  ארכיאופטריקס. היונקים הופיעו  יותר מאוחר, אולם הם היו קטנים ולא בלטו בתקופת הדינוזאורים.

בינתיים שכבת האוזון באטמוספרה, נעשתה צפופה  והגנה על החי והצומח מפני הקרינה העל סגולית המזיקה. עם העלמות הדינוזאורים, התחיל עידן היונקים השולטים בכדור הארץ מזה למעלה מ 40 מיליון שנים, ללא מתחרים (בינתיים). על אף שליטתם, מיני החרקים מהווים רוב בכדור הארץ. החוקרים טוענים שאם לא נשמור על שכבת האוזון המגנה מפני נזקי הקרינה העל סגולית, זה יגרום להרס הביוספרה שבה אנו חיים ויהיה קשה מאוד לתקנה.

לאורך המיליון האחרון, היו ארבע תקופות קרחוניות קרות ותקופות בין קרחוניות חמות. לפני כחמישה עשר אלף שנים, נסתיימה התקופה הקרחונית האחרונה באזורנו, הקרח נמס והים עלה והציף חופים נמוכים. בתקופה זו, יצא האדם מהמערות המוגנות, התיישב בשדה הפתוח והתחיל לעסוק בחקלאות ובדיג. הוא נדד צפונה בעקבות האקלים שנעשה נוח והשתלב במערכת אקולוגית מאוזנת, שבה חיו בעלי חיים וצמחים במארג טבעי.