כאשר שומעים את המילה חרקים, אנו נזכרים מיד ביתושים עוקצים, בתיקנים (ג'וקים) מתרוצצים בבתים, בצרצרים מעצבנים, בנמלים החודרות לכול פינה במטבח, בחיפושיות החומות המגיעות בהמוניהן, בארבה המכלה יבולים בשדות, בזבובים מטרידים ועוד. אולם על פי חוקרי האנטומולוגיה, אין שום אפשרות קיום לבני אדם ללא קיום חרקים בסביבתו. אם ייעלמו החרקים מהעולם, יעלם המין האנושי, התלוי בהם ליצירת מזונותיו בחקלאות. לעומת זאת אם ייעלם האדם, החרקים ימשיכו להתקיים בלעדיו, להוציא את כיני הראש שייעלמו עמו.

החרקים נחוצים מאוד כמאביקי פרחים בחקלאות האינטנסיבית של היום. על פי החוקרים, הולכות ומצטמצמות אוכלוסיות הדבורים והכוורות בשנים האחרונות. הדבורים הן מאביקות הפרחים היעילות והטובות ביותר מבין החרקים וחסרונן יורגש מיד. מעריכים שבארה"ב למשל, נעלמו כרבע ממספר הדבורים וזה כבר נותן את אותותיו בכמות היבולים היורדת של הפירות והירקות.

על פי הערכת חוקר מאוניברסיטת צפון קרוליינה בארה"ב, נעלמו מהעולם אלפי מיני חרקים מאז שהאדם התחיל לעסוק במיונם במאה השש עשרה והכחדתם נמשכת בעוצמה רבה כיום בגלל ריסוסים כימיים ועוד.

הצמחים הם הבסיס האיתן של פירמידת המזון, המספקת אנרגיה לכל הרבדים שמעליה. היא מקיימת את אוכלוסיות אוכלי העשב, את הטורפים למיניהם ואת האדם. החרקים מהווים חלק חשוב ממארג המזון העדין בטבע וכל פגיעה בהם או במרכיב אחר במארג, עלולה להביא לקריסת המערכת כולה.  

מחלקת החרקים שייכת לפרוקי רגליים ולבעלי חיים חסרי חוליות. למחלקה זו יש מספר המינים הגדול ביותר בכדור הארץ, המתקרב למיליון. רק סדרת החיפושיות (השייכת למחלקת החרקים), כוללת קרוב לחצי מיליון מינים. סדרת הדבוראים המונה למעלה ממאה אלף מינים, כוללת בתוכה שלוש משפחות: דבורים, צרעות ונמלים.

סדרת הפרפרים כוללת בסביבות מאה שבעים אלף מינים, הזבובים והיתושים ביחד כוללים מאה עשרים אלף מינים, הפשפשים מונים ארבעים אלף מינים, התיקנים שלושת אלפים מינים והפרעושים אלפיים מינים. במחלקת החרקים יש בעלי כנפיים (בעלי גלגול מלא וגלגול חסר) ויש חסרי כנפיים. החרקים משמשים מזון, בעל ערך חלבוני רב, לבעלי חיים רבים. חלקם ניזונים מצוף ואבקת פרחים ועל ידי כך הם עוברים מפרח לפרח ועוזרים בהאבקתם.

החרקים עברו אדפטציות רבות במהלך האבולוציה, שסייעו להם לשרוד בתנאים המשתנים של כדור הארץ ולהתרבות. גופם של החרקים מכוסה בשלד חיצוני של קוטיקולה קשה, העשויה כיטין וחלבונים ומצופה בשעווה. הקוטיקולה אפשרה את התפתחות החרקים מחוץ למים והגנה עליהם מפני טורפים. הקוטיקולה תומכת ברקמות הגוף בהשוואה לשלד של בעלי חוליות ומונעת איבוד מים מגופם. הקוטיקולה הנוקשה אינה מאפשרת לחרקים גדילה רציפה כי אינה גמישה כמו העור של היונקים.

לכן בכל שלב גדילה יש התנשלות של הכיסוי החיצוני הקשה, ומתחתיו גדל כיסוי חדש המתאים לממדי הגוף החדשים. בעקבות השריון החיצוני הקשה של הקוטיקולה המקשה על התנועה, התפתחו פרקים (מכאן פרוקי רגליים) שבהם הקוטיקולה דקה מאוד. שרירי הגוף המחוברים אל המפרקים, מאפשרים לחרקים לנוע. התפתחו גם גפיים (רגלים פרוקות) שהתמחו בתנועה, או כנפיים המאפשרות תעופה ופיזור למרחקים.

החרקים הם חסרי חוליות היחידים, שיש ביניהם מינים בעלי כנפי תעופה. החרקים מורכבים מראש, חזה ובטן המאפשרים להם מגוון רב של פעולות יעילות לקיומם. יש להם איברי חישה משוכללים כגון, עיניים מורכבות ומחושים, המאפשרים להם להתמצא בכיוונים ובמרחב.

הם נושמים בעזרת צינורות נשימה (טרכיאות), המתחילים מנקבים זעירים על פני הגוף ומסתעפים לצינורות המובילים את האוויר באופן ישיר אל רקמות הגוף. מערכת נשימה זו, מאפשרת פעילות אינטנסיבית, הצורכת אנרגיה בהשגת מזון חי, או בריחה מהירה מפני טורפים. מחזור חיים של רוב החרקים (בגלגול מלא או חסר), כולל כמה שלבים המאפשרים ניצול של משאבים שונים בזמנים שונים. עם כל שינוי בחרק, מתארגנות שוב הרקמות בגופו וחלקיו מתעצבים מחדש.

בדרך כלל השלבים הראשונים כגון הרימה והזחל, מתמחים באכילה ובגדילה והשלבים הבאים (הבוגר) מתמחים בתפוצה ורביה. חלוקה כזו במחזור החיים, מאפשרת לחרקים הסתגלות לסביבה משתנה, כגון זמינות מקורות המזון בעונות השונות.