לאחרונה, חוקרים שונים הגיעו למסקנה (על סמך ניסויים), שצריכה של קקאו ושוקולד מריר מטיבים עם הגוף.   

מקור הקקאו הוא יער הגשם הטרופי של מרכז אמריקה ודרומה, שם גדלים עצי בר אנדמיים בסביבת האמזונס. צמחי הקקאו היו מאוד נדירים ויקרים והשתמשו בהם בעיקר אנשי בית המלוכה של האינקה והאצטקים, למאכל ולרפוי מחלות. הפורטוגזים והספרדים הביאו זרעי קקאו לאירופה ולמקומות אחרים בעולם לצורכי גידול. היום רוב מטעי הקקאו גדלים בגאנה, שם מכנים אותו ה "זהב השחור".

לצורכי גידולו, זורעים תחילה את הזרעים במנבטה לחצי שנה, מוציאים את השתילים ומעבירים לקרקע יער בצל עצים גבוהים. חצי שנה לאחר הפרית הפרחים, מופיעים פירות שבהם נמצאים זרעים חומים יקרים.

הפרחים והפירות גדלים ישירות על גזע העץ  (כמו אצל העצים הטרופיים) ולא על הענפים כמקובל בעצים הנשירים והאחרים. לאחר קטיף  הפרי, מפצחים אותו, מוציאים את הזרעים, מייבשים אותם, מובילים לבית חרושת ושם טוחנים אותם לאבקת קקאו ולתעשיית השוקולד.

עצי הקקאו חייבים לגדול בממוצע גשם בין 1500 לבין 3000 מ"מ לשנה, באדמה עמוקה מלאה רקבובית, במקום מוצל, בטמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס ובלחות יחסית בין 80% לבין 100% .

קיימים 20 מיני עצי קקאו, אולם רק אחד מהם מתאים להכנת אבקת קקאו ושוקולד, ונקרא  Theobroma cacao .  מגדלים אותו ביערות הגשם הטרופיים, במטעים הגדולים בעולם, הנמצאים באפריקה. השימוש בקקאו למשקה היה ידוע הרבה לפני שהכירו את התה והקפה.       

קקאו היה בשימוש רפואי מזה שנים רבות, אולם במחקר שנעשה בשנת  2005 באנגליה והוצג בסידני אוסטרליה, הוכח שהוא טוב ללב ולכלי הדם. מסתבר על פי אותו מחקר, שאם שותים כוס שוקו ליום, זה עשוי לעזור במניעת כרישי דם בעורקים הכליליים שבלב ובמניעת שבץ מוחי.

קקאו מפחית את פעילות קרישת הדם של לוחיות הדם, כך שלא מגיעים קרישי דם ללב או למוח. הקקאו מכיל חומר הנקרא פלבונואידים (הנמצא גם ביין אדום), שיכול למנוע יצירת קרישי דם וחסימת העורקים הכליליים שבלב, וחסימת כלי הדם במוח. החוקרים טוענים ששתיית כוס שוקו, מביאה להפחתה בקרישת דם במשך שש שעות שלמות. 

קקאו עשיר בקפאין ובתיאוברומין שהם חומרים מעוררים בגוף. יש בו גם ויטמין A  , C , E וכן  סלניום, ברזל, מגנזיום, ואנטיאוקסידנטים. הבעיה שחלק מהפלבונואידים  המונעים קרישת דם, נהרסים בתהליך הכנת הקקאו לשימוש ביתי ורק חלק ממנו מגיע לזרם הדם בגוף.

בארצות המערב, התמותה העיקרית של בני אדם קשורה למחלות העורקים הכליליים שבלב וזה משתווה לתמותה משבע מחלות אחרות של האדם.  אנשים המועדים למחלות לב, הם אלה שבדרך כלל סובלים מלחץ דם גבוה וכולסטרול גבוה.

בארה"ב למשל, מתים כל שנה קרוב לחצי אחוז מהאוכלוסייה (בסביבות מיליון איש) ממחלות לב, ושמונים אחוז מהם נמצאים בין הגילים  55 - 65 שנה. אתרוסקלרוזיס  (הסתיידות עורקים), היא מחלה כרונית של העורקים ונזקה גדול בעורקים הכליליים של הלב.

העורקים הכליליים מתקשים ונעשים צרים ולא מאפשרים זרימת דם ואספקת חמצן לשרירי הלב. בתוך הדם הזורם בעורקים, יש כולסטרול טוב (HDL ) המגן מפני מחלות לב על ידי סילוק הכולסטרול הרע (LDL ) לכבד ומשם אל מחוץ לגוף. לא לכל האנשים יש את הסימפטומים של מחלות לב וכאבים איסכמיים , קרוב ל30% מהאנשים לא מרגישים מאומה, גם באירוע לב.

מכלול הדברים שיכולים להיות תלויים בנו כגון, כולסטרול גבוה, לחץ דם גבוה, מתח, עישון, עודף משקל ואי פעילות גופנית, עלולים לגרום למחלות לב כבר בגיל צעיר. דברים שאינם קשורים בנו הם התורשה המשפחתית, איש או אישה, גיל וכדומה.  

עם התפתחותם המהירה של המחקרים הגנטיים, השלמת המיפוי של הגנום האנושי, והמחקרים בתאי גזע לריפוי, יש אפשרות שתוך 20 עד 30 שנה, הרפואה תהיה מבוססת על תרופות בתחום הגנים והגנטיקה  (Gene Therapy ) ותחליף את התרופות של היום.

למשל יש אפשרות (כבר היום) לטפל במחלות לב על ידי הזרקת תאי גזע אישיים לתוך שריר הלב הפגוע וחידוש הרקמה, במקום זו שנפגעה ולא מתפקדת.

יותר קל להימנע ממחלות, מאשר לטפל בהן ולרפא אותן. לכן  אדם שרוצה לשמור על לב בריא, שלא יעשן, שיהיה פעיל מבחינה גופנית, שישמור על לחץ דם מאוזן, כולסטרול נמוך, משקל תקין, תזונת דלת שומנים ועשירה בחומרים מזינים ומגוונים ויהיה רגוע  (עם גנטיקה טובה).

הוכח לאחרונה ששוקולד מריר (המכיל פוליפנולים), עשוי לעזור בהורדת לחץ  דם. על פי מחקר שנעשה בגרמניה, שבו השתתפו כארבעים איש בעלי לחץ דם גבוה (בשנות החמישים עד השבעים), הוכח שאלה שצרכו כשבעה גרם שוקולד מריר ביום, הראו ירידה של שניים עד שלושה ערכים בלחץ הדם, בהשוואה לאחרים שלא צרכו שוקולד.

מכאן שצריכה יומית של מעט קקאו ושוקולד מריר, עם כל העצות שניתנו לעיל, עשויים  להטיב עם הלב וכלי הדם ועם הגוף בכללותו.