צבר מצוי (Opuntia. Ficus – indica) , הוא שיח קוצני ממשפחת הצבריים, שהובא ממקסיקו לספרד ומשם הופץ לאגן הים התיכון. זהו למעשה קקטוס בשרני (סוקולנטי) האוגר מים רבים ברקמותיו, לשימוש בעונה היבשה של הקיץ.

החלקים השטוחים והרחבים של הצמח הנראים כעלים, הם למעשה גבעולים והעלים האמיתיים הם הקוצים. מאחר שזהו צמח מדברי, העלים הבזבזניים במים הפכו לקוצים שאינם מאיידים נוזלים מהצמח. הגבעול הירוק המבצע פוטוסינתזה, שנראה ומתפקד כמו עלה, נקרא -  פילוקלד ( ( Phylloclad.

הצמח הובא לארץ, כנראה במאה השש עשרה ותושבי המקום השתמשו בו לגידור חלקות שדה ואכלו את פירותיו. הפרח אנדרוגני (דו מיני), בעל שחלה תחתית המכילה ביציות רבות. בפרח יש הרבה עלי העטיף והרבה האבקנים והפרי (הנוצר מהפרח) הוא עסיסי בעל זרעים רבים פזורים בתוך ציפה צהובה.

פריחת הצבר בולטת בצהוב, בחודשי האביב והפירות בשלים לאורך החודשים אוגוסט וספטמבר. צמח הצבר מתאים לגדול באזורים יבשים, כי עליו דמויי קוצים, גבעוליו מטמיעים במקום העלים והפיוניות שלו נפתחות בלילה, למנוע איבוד מים ולקליטת פחמן דו חמצני.  הצמח מתרבה בקלות בדרך וגטטיבית, מכול חלקי הגבעולים הבשרניים המכילים ניצנים.  קיימים בעולם כ 300 מיני צבר ובארץ פיתחו זן חדש דל קוצים בשם "עופר". יש חוקרים הטוענים שצמחי צבר הובאו לארץ גם במטרה לגדל על גבעוליו כנימות מגן שמהן אפשר להפיק צבע אדום – סגול, כפי שנהגו בזמנו האינדיאנים באמריקה.

הפרחים והפירות מכילים ויטמינים ומינראלים רבים, המטיבים עם הגוף ובריאותו. הפירות מכילים חלבונים, פחמימות וסיבים תזונתיים ורק 40 קלוריות במאה גרם. ברפואה הטבעית, משתמשים בפרחי צבר ביחד עם צמחים נוספים, לטיפול בערמונית מוגדלת המונעת זרימה חופשית של שתן אצל גברים. מומחים בהכנת תרופות טבעיות טוענים, שתמצית מהצמחים הבאים במינונים נכונים, עשויה לטפל בערמונית מוגדלת.  פרחי צבר- 30% , פירות דקל ננסי - 30% , שורש של סרפד - 15% , צלקות העלי של תירס – 15% , ועוד מספר צמחים במינון נמוך, כגון קנה שורש של אגרופירון סמרני הגדל בחולות החוף,  זרעי דלעת ואחרים.  

זהירות: הכנה של תרופות טבעיות מצמחי בר או צמחי תרבות,  תעשה רק על ידי מומחים, מחשש להרעלה. מאידך, אפשר להטיב עם הגוף אם ניזונים באופן קבוע מפירות וירקות, ומצמחים טבעיים מוכרים.