שקיעות וזריחות \ אהוד קלפון

כמה יפים הם שירי הזריחה כמו " ראיתי זריחה בעוצמת יצירתה" או שירי שקיעה כמו "שקיעה ורודה בין הגגות", או "שקיעה נוגה" ועוד. שירים אלה מבטאים בדרך כלל את ההתפעמות שלנו מעוצמת המחזה הטבעי הנגלה לעיננו בשעת הזריחה או בשעת שקיעת החמה. אולם מעורב כאן מצב רגשי, בנוסף להתפעלות מהיצירה הצבעונית הנשקפת לנו, פעם באופק מזרח ופעם באופק מערב. הזריחות הביאו שמחה לאדם הקדמון לאחר לילות חשוכים מלאי סכנות קיומיות עבורו והשקיעות הגבירו את חרדותיו לאורך שעות החשיכה. תחושות כאלה קיימות עדיין בגנים אצל בני אדם כיום, המתבטאות בפחד מהחושך אצל שבטים מסוימים, או בכתיבת שירי זריחה שמחים ושירי שקיעה נוגים על ידי משוררים בכל העולם. יש אנשים המסתכלים על תופעות אלה בראיה רומנטית המשקפת את עולמם הפנימי, שכולו מלא ברגשות של אופטימיות יופי ואהבה. עובד אדמה למשל, חש רעננות לקראת יום חדש שמביאה הזריחה ועם סיומו של יום, הוא חש שמחה בשקיעה. האור גורם לרבים להיכנס למצב של דריכות ופעילות נמרצת ועם רדת החשכה נכנס הגוף למצב של רגיעה. יש אנשים שהחושך המתמשך מכניס אותם לדיכאון כמו באזורים החשוכים בארצות הצפון בעונת החורף. אם שוהים בחדרים מוארים מאוד או אם מדרימים לאזורים שטופי שמש, זה פותר לאנשים את בעיית "דיכאון החושך" הנפוץ בקרב תושבי סקנדינביה. יש הרואים בזריחה שמחה לקראת יום אופטימי חדש ויש המעדיפים להמשיך לברוח לתוך שלוות השינה בחשכה ארוכה ולא לראות את הזריחה של יום קשה חדש. המגוון הגנטי- התנהגותי שירשנו מאבותינו הקדמונים, ביחס ליום ולילה, לשקיעה ולזריחה, הוא רב בכל החברות והתרבויות. זה בולט בהתייחסות המנוגדת שיש לאנשים לתופעות הטבע האלה וזה מתבטא בכתיבה הקוטבית של המשוררים על האור והחושך, על היום והלילה, על שקיעות וזריחות ועל הסתיו שמביא עצב מול האביב שמביא שמחה.

יש תופעה פיזיקאלית שראוי לתת עליה את הדעת בהקשר לזריחת השמש ולשקיעתה. אפשר לומר שאיש לא ראה מעולם זריחה אמיתית ושקיעה אמיתית (מה שאנחנו רואים זה כמו פטה מורגנה). ההסבר לכך הוא פשוט: המרחק של כדור הארץ מהשמש הוא 150 מיליון ק"מ ומהירות האור היא 300,000 ק"מ בשנייה, לכן נדרש זמן של שמונה דקות לקרני אור השמש לעבור את המרחק שבין השמש לארץ. מכאן שכאשר השמש מתחילה לעלות מעל לאופק מזרח בזריחתה בזמן אמת, איש לא יכול לראותה, אלה רק לאחד שמונה דקות שלמות מאז הזריחה. זאת אומרת שאנחנו מעולם לא ראינו זריחה אמיתית וגם לא נראה. הדבר הזה נכון גם לגבי השקיעה האמיתית של השמש שאיש מעולם לא ראה. כאשר השמש יורדת בזמן אמת מעבר לקו אופק מערב, אנחנו עדיין רואים אותה מקרינה הרבה מעל לאופק במשך שמונה דקות שלמות כי זה הזמן הדרוש לקרני האור להיעלם מעינינו בדרכם הארוכה של 150 מיליון ק"מ. ובכל זאת רצוי להמשיך לשיר שירים יפים על זריחות ושקיעות בהיקשר הרומנטי שלהם, ולצאת אל הטבע כדי ליהנות משמים צבועים באדום וצהוב בעת השקיעה שמעבר לים והזריחה שמעבר להרים. התחושות של כל אחד מאיתנו ביחס לזריחה או לשקיעה הן אמיתיות באופן סובייקטיבי וכל אחד מתבונן במראות הטבע של בראשית באופן שונה וכך גם לגבי שירי המשוררים.

[למאמרים נוספים]