"חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה...(ירמיהו פרק ח' 7).

בסתיו חולפות מעל ישראל למעלה משלוש מאות אלף חסידות הנודדות מאירופה לאפריקה. כדי לראות אלפי חסידות דואות, צריך לנסוע לעמק בית שאן ולעמק הירדן, שם למצוא פינה מוצלת, כדי לצפות גם בציפורים אחרות הנמצאות בנדידה בספטמבר ואוקטובר.

החסידות המקננות במרכז אירופה ומזרחה, נודדות בסתיו במסלול מעל לטורקיה, סוריה לבנון, ישראל, סיני, מצרים וסודן, עד לדרום אפריקה. הן עוברות מרחק של כעשרת אלפי ק"מ בכיוון דרום ועוברות באביב מרחק דומה בחזרה אל הצפון. הנדידה מעל ליבשה מאריכה עבורן את הדרך, משום שהן דואות וחייבות לתפוס זרמי אוויר חמים עולים (תרמיקות), הנוצרים מעל ליבשה ולא מעל לים.

החסידות עולות בצורה ספיראלית כלפי מעלה, עם זרמי אוויר חמים העולים לגובה ומתקררים. בגובה זה נעצרת עלייתן והן נראות לעתים בגבהים של שני ק"מ ומעלה בתנאי דאייה טובים. כאשר הן מגיעות לשיא הגובה, הן מתחילות לדאות למרחקים ובתוך התהליך הן מאבדות גובה ושוב תופסות זרמי אוויר חמים המעלים אותן כלפי מעלה מבלי לבזבז אנרגיה.

בשעות הערב האוויר מתקרר (אין תרמיקות), החסידות נוחתות בשדות כדי לחפש מזון מהחי (כגון, צפרדעים, דגים, סרטנים, תולעים, לטאות ועכברים), כדי לטפל בנוצות התעופה שבכנפיהן וכדי לישון בשעות הלילה. הן יכולות להתחיל שוב לדאות לאחר שהקרקע מתחממת (בשעות הבוקר החמות) ונוצרים זרמי אוויר חמים עולים, המאפשרים להן לדאות ולהמשיך לנדוד. 

הן לא עפות במבנה כלשהו אלא כל אחת מתמודדת עם זרמי האוויר לבדה, בניגוד לברווזים, לאווזים, לעגורים ולשקנאים העפים במבנים מוגדרים. יש יתרון לתעופה במבנה, כי כל ציפור נעזרת בכוח העילוי של הציפור שעפה לפניה וכך מגיע כוח העילוי לכל הלהקה, המפחית את כמות האנרגיה המושקעת על ידי הציפורים בנדידות הארוכות. מאחר שהנדידה של החסידות איטית מאוד, היא נמשכת זמן רב יותר מהנדידה של ציפורים אחרות. הן נודדות בקצב שבין 150 ל 300 ק"מ ליום בסתיו, לעומת 100 עד 130 ק"מ באביב.

ברוב המקרים, החסידות הצעירות מקדימות לנדוד לפני הוריהן והן מנווטות את דרכן במדויק אל מקום המחייה באפריקה שמעולם לא היו בו. בדרך הארוכה, החסידות נתונות לסכנות רבות כגון רוחות חזקות המסיתות אותן מנתיב הנדידה הבטוח וגוועות בצמא. היה מקרה שחסידות שהקדימו לנדוד, נחתו בברכה תעשייתית המכילה מים וחומצות שונות, המשמשת לייצור פוספטים. חסידות רבות מתו מהרעלה ואחרות נפגעו ולא יכלו לעוף. בנדידת האביב צפונה רואים להקות רבות לאורך חוף הים התיכון, משום שהן חוזרות מאפריקה דרך צפון סיני אל הנגב המערבי ומשם צפונה מעל השפלה השרון והחוף לכיוון העמקים, החולה, בקעת הלבנון וחזרה לאירופה.

חסידות אינן עפות מעל לים התיכון כי לא נוצרים זרמי אוויר חמים מעליו ואין שם תנאי דאייה עבורן. באירופה, הן בונות קן גדול (בקוטר של מטר) על עמודים גבוהים, על בתים או על צוקים. הנקבה מטילה עד חמש ביצים לבנות ושני ההורים דוגרים על הביצים ומשתתפים בטיפול ובהאכלת הגוזלים במשך חודשיים. החסידות שמקום מחייתן במערב אירופה, נודדות דרומה מעל ספרד ומיצר גיברלטר, אל מערב אפריקה שם הן חורפות.   

החסידה הלבנה ( White Stork--  ( Coconia ciconia  שוקלת בין שניים לשלושה ק"ג, גודלה 110 ס"מ, אורך כנפיה כשני מטרים, נוצות גופה לבנות, נוצות כנפיה שחורות, צבע רגליה ומקורה אדום. היא חייה בנופים פתוחים, בשטחי ביצה ושדות לחים. מקורה הארוך מותאם לשלות אורגניזמים מתוך המים הרדודים ומיתוך הבוץ ורגליה הארוכות מאפשרות לה לנוע בקלות בשטחים בוציים ובמים רדודים. בעונת הקינון והדגירה החסידות חיות בזוגות, אך לעתים מתהווים זוגות חדשים לאחר שהלהקה שבה מהנדידה הארוכה. החסידות נודדות בלהקות גדולות וכך הן חיות באזורי הנדידה בחורף. לחסידה אין איבר קול, היא אינה שרה ואינה משמיעה שריקות ולמעשה היא אילמת. אולם בזמן הדגירה, שני בני הזוג מתקשרים ביניהם על ידי הקשת שני חלקי המקור במהירות, כמו כלי הקשה, שמהם בוקע קול חזק הנשמע מרחוק.