החורף בטבת \ אהוד קלפון

עם רדת היורה עולה ריח האדמה,

עם פרחי כדן, בן חצב וסתוונית.

האוויר צלול עד אופק השקיעה,

וצבעי שמים בגווני החלמונית.

הסתיו מגיע עם קולות השירה,

של עופות נודדים עד לאפריקה.

באים לילות ארוכים של חשכה,

המוארים בכסליו, באור החנוכה.

פזמון: עונה ישנה, תשוב בכל שנה,

תמיד בהדר של שמלה חדשה.

יפה הסתיו בשיריו וצבעי עליו,

ופאר החורף, בלובן פיסגותיו.

ריח האביב עולה מפרחי הדריו,

וחום הקיץ נכנע, לים וחופיו.

עלי הרקפת בוקעים מהאדמה,

והכרכומים פורחים בכל פינה.

במורד ההר יוצאים עלי הסירה,

ויש גם לבלוב, בצמחי הקידה.

מתרבה צינת טבת עם הגשמים,

והפטריות צצות ביערות האורנים.

בשלולית החורף יש יצורים זעירים,

שמתעוררים מימי היובש הארוכים.

פזמון: עונה ישנה, תשוב בכל שנה,

תמיד בהדר של שמלה חדשה.

יפה הסתיו בשיריו וצבעי עליו,

ופאר החורף, בלובן פיסגותיו.

ריח האביב עולה מפרחי הדריו,

וחום הקיץ נכנע, לים וחופיו.

הם ממהרים להשלים מחזור חיים,

כי עד סוף האביב המים נעלמים.

בלילות שומעים קולות צפרדעים,

הקוראים לבנות זוג להטיל ביצים.

טבת מסמל את חילופי העונות,

עם בוא החורף והרוחות הקרות.

האדמות רוויות, שוקעים בשדות,

ובמטעים נושרים עלי האילנות.

פזמון: עונה ישנה, תשוב בכל שנה,

תמיד בהדר של שמלה חדשה.

יפה הסתיו בשיריו וצבעי עליו,

ופאר החורף, בלובן פיסגותיו.

ריח האביב עולה מפרחי הדריו,

וחום הקיץ נכנע, לים וחופיו.

[למאמרים נוספים]