מסביבנו עולם שלם, בלתי נראה לעין. אנו חיים בתחושה שכל מה שרואות עינינו הוא כל עולמנו ומה שמעבר לזה, לא נוגע לנו. ישנם יצורים זעירים מיקרוסקופיים השוכנים במעונינו, בגופנו  וגם באוויר, במים ועל אדמת שכונתנו. הם אינם גלויים לעין, אולם מתבלטת נוכחותם בגוף בשעת מחלה, במזון מקולקל, במים מזוהמים, בצמחים נגועים ונבולים וגם בשלוליות גשמי החורף . לאדם הייתה השערה על קיומם, מזה דורות רבים, אולם הוא מעולם לא ראה אותם, עד שנבנו ולוטשו  העדשות הראשונות ומהן הרכיבו את המיקרוסקופים הראשונים. היסטוריון רומי, בשם סנקה, שחי לפני אלפיים שנה, כתב: " אותיות כתב היד, גם אם הן זעירות, הן נראות גדולות ובולטות, אם מסתכלים עליהן מבעד לכוס זכוכית מלאה במים".

בתקופה ההיא, עדיין לא ידעו ליצר וללטש עדשות זכוכית מגדילות, אולם התרשמו מהפוטנציאל הטמון בהגדלת עצמים זעירים. מאז אותה התפעלות של ההיסטוריון הרומי ועד לפני כמאתיים שנה, לא השכילו המלומדים להמשיך לחקור ולחפש בכיוון זה. מי שהיה קצר רואי, חי כך כל חייו, מבלי לראות ברור, ממרחק קצר ממנו. הרופאים, במאות השנים הללו, התייחסו אל בעיית קוצר הראיה, כעל מום שלא ניתן לרפאו ולכן לא היה חשוב לחוקרו. במאה השלוש עשרה, חי חוקר בפירנצה, שהרכיב לעדשה מסגרת ממתכת והשתמש בה כדי לשפר את קוצר ראייתו. שמו היה סלבינו והוא נחשב לממציא העדשה למשקפי הראיה.

אולם חלפו עוד שלוש מאות שנה, עד שחוקרים אחרים גילו את ערכה של ההמצאה, בתיקון ליקויי ראיה ובהגדלת עצמים זעירים. בשנת 1610 , המציא גלילאו האיטלקי את הטלסקופ  וריצ'רד הוק האנגלי, המציא את המיקרוסקופ הפשוט הראשון עם עדשה אחת, בשנת 1665 . רק מאתיים שנה לאחר מכן (1830), בנו את המיקרוסקופ המורכב משתי עדשות ופתרו את בעיית חוסר הבהירות של העצם המוגדל.

מאז, הלכה והשתכללה תעשיית העדשות בעולם ,לצורכי בניית טלסקופים, מיקרוסקופים, משקפי ראיה ולשימושים נוספים כמו בליטוש יהלומים וכדומה. החוקרים שגילו את החיידקים, בעזרת מיקרוסקופים פשוטים, הביאו מרפא לבני אדם, לבעלי חיים ולגידולים חקלאיים (שמנעו רעב).

אפשר למצוא בשלוליות ובמקווה מים עומדים יצורים מיקרוסקופיים למיניהם כגון, חד תאיים: סנדלית ( פרמיסיום ), עינן ירוק (אוגלינה), פעמונית (וורטיצלה), שופרית (סטנטור), אמבה. רב תאיים: כדורון ( וולוקס), הידרה.

סרטנים זעירים: דפניה, ציקלופס.  בקבוצה הראשונה , יש אורגניזמים ניידים ויש נייחים. מבין אלו שנעים במים, מבחינים בשלוש צורות. אלו שנעים בעזרת ריסים זעירים כגון, סנדליות (הנקראות ריסוניות), אלו שנעים בעזרת שוטון יחיד, כגון: העינן הירוק ( שוטוניות) ואלו שנעים על ידי התארכות רגל מדומה בכיוון התנועה, כגון אמבה (אמביות). מבין הנייחים, אפשר לראות את הפעמונית הנאחזת ברגלה בקרקעית.

הרגל מכווצת כסליל דרוך, המוכן לפעולה. כאשר מתקרב אליה יצור זעיר אחר, נמתחת רגלה הקפיצית, במהירות ובמפתיע והיא לוכדת אותו בעזרת הפעמון. גם השופרית נייחת, אולם היא אינה קפיצית, אלה לוכדת את טרפה בריסי הפעמון ומעכלת אותו.

מבין הרב תאיים הזעירים הנעים, רואים את הכדורון המסקרן, המורכב מהרבה שוטוניות ומתגלגל במים. נתאר לעצמנו שוטונית רבות דבוקות בראשן ויוצרות כדור מושלם. רק השוטונים שבקצה גופן האחורי, נעים בצורה חופשית במים. כך בנוי היצור הרב תאי הפשוט הנקרא וולוקס (כדורון). יצור רב תאי אחר, קצת יותר מפותח (השייך לנבוביים), ימצא דבוק לדפנות הצנצנת, שבה מחזיקים את מי השלולית. זוהי ההידרה (על שם דמות מיתולוגית יוונית שבראשה נחשים).

ההידרה, בניגוד ליצורים הקודמים, יכולה לנוע וגם להיות צמודה ומעוגנת למקום אחד. תנועתה קצת מוזרה. היא אינה שוחה ממקום למקום, אלה נעה במעגל. כשראשה נוגע בדופן  מתרוממת רגלה. כשהרגל נוחתת ונאחזת בדופן , ראשה וזרועותיה מתכופפים בקשת, עד להשלמת המעגל. ההידרה נעה מידי פעם ומשנה את מקומה , כדי להגדיל את הסיכויים לתפוס חד תאיים ורב תאיים, המתקרבים אל זרועות הצייד הצורבות שלה.

אפשר לראות את הסרטנים (שגודלם 1 מ"מ), גם בעין רגילה. הם ניזונים מיתר היצורים החיים במי השלולית. אחד הסרטנים נקרא "דפניה", גופו בולט בצבעו האדמדם ובתנועותיו הקופצניות ומכוסה בשתי קשוות מגן. הנקבות בולטות בגודלן ובכמות הביצים שהן נושאות בגופן והזכרים מופיעים רק בסוף האביב, לפני התייבשות השלולית. גם הצדפונית היא סרטן שגודלו מילימטר אחד בלבד , אולם גופו מכוסה לגמרי בשתי קשוות קשיחות, כמו אצל הצדפים (מכאן השם צדפונית).

לקבוצה זו, מצטרף סרטן זעיר אחר בשם ציקלופס, הבולט בעין היחידה שיש לו במצחו .(נקרא ע"ש הקיקלופ הענק מהמיתולוגיה היוונית בעל עין אחת במצח). האצות המרחפות במים, מורכבות מתאים יחידים, או מחוטים עם הרבה תאים. מבין כל המיקרואורגניזמים שראית במיקרוסקופ, בודאי שמת לב שהאצות חסרות יכולת תנועה  כמו לכל הצמחים בעולם. אולם יתרונן הגדול נובע מיכולתן לייצר סוכרים לקיומן בתהליך ההטמעה ואינן תלויות באחרים.

מהסתכלות ביצורים הזעירים אלה, אפשר לראות מספר קבוצות: היצרנים (צמחים ירוקים המייצרים מזון אורגני לעצמם ולאחרים). הצרכנים הצמחוניים (אורגניזמים הניזונים מהצמחים לקיומם). טורפים, הם אורגניזמים הניזונים מיצורים חיים, כגון הסרטנים הזעירים שבשלולית הטורפים סנדליות ועוד. בצנצנת מי השלולית, יכולת לעקוב אחר שרשרת מזון אחת מיני רבות, המתקיימות בכל סביבת חיים, שבה יש איזון ביולוגי טבעי.