בחורשים הטבעיים הים תיכוניים, שבגליל התחתון המערבי, גדלים מטפסים שונים, שחלקם בולטים בענפיהם ופריחתם וחלקם כמעט נבלעים בסבך. מתוארים כאן שמונת המטפסים הנפוצים בקרבת מקום ואפשר לראות מטפסים נוספים בחורש הכרמל, בגליל העליון ובעוד אזורים בארץ.    

 יערה איטלקית  (Lonicera etrusca) 

השיח הנקרא "יערה איטלקית" הוא מטפס המגיע לגובה של כארבעה מטרים וגדל בצל עצי החורש הים תיכוני. עליו נגדיים קרחים ובסיסם יושב על הגבעול ללא פטוטרת. באביב (אפריל - מאי), הפרחים הצפופים שבקצה הענפים, מפיצים ריח עדין ונעים בסביבתם. אורך הפרחים כשלושה ס"מ וצינור הכותרת שלהם צר ומאורך. עלי הכותרת משנים את צבעם מלבן - סגול לצהוב, אחרי כשלושה ימים מזמן פתיחתם. 

בפרח יש חמש אונות בעלי הגביע ובעלי הכותרת, חמישה אבקנים וצוף רב בצינור הכותרת. הפרחים העשירים בצוף, מושכים אליהם פרפרי לילה בעלי חדק ארוך, הניזונים מהצוף ועוזרים בהאבקתם.

סוג הפרי היא ענבה אדומה ועסיסית, הנאכלת על ידי ציפורים ומפיצות את הזרעים. צמחי יערה בר, הולכים ומצטמצמים בחורשי הארץ, אולם צמחי היערה התרבותית, הולכים ומתרבים בגינות הנוי, בגלל צבעוניותם וריחם. 

זלזלת הקנוקנות (Clematis cirrhosa)

הוא צמח מטפס רב שנתי, ירוק עד, ממשפחת הנוריתיים, הגדל בר בחורש הים תיכוני בגליל, בגולן, בגלבוע, בעמקים, בכרמל, ברמת מנשה, בשפלה, בשומרון ובהרי ירושלים.  

זלזלת הקנוקנות פורחת מינואר עד מרץ ומוציאה הרבה פרחים בצבע לבן – קרם, עם ארבעה עלי כותרת, הרבה אבקנים והרבה עלה שחלה. עלי הכותרת שעירים בצדם החיצוני וחלקים בצדם הפנימי.

הפרחים חסרי צוף, דומים לפעמונים ונוטים כלפי מטה להגנה על אברי הרבייה מפני הגשם. הצמח גדל על מגוון קרקעות גיר ובזלת וגבעוליו המעוצים משתרגים ומטפסים בעזרת פטוטרות העלים הארוכות, כי אין בהם קנוקנות.

פטוטרות העלים נכרכות סביב ענפי עצים, שיחים, קירות אבנים ועוד, והצמח מטפס עד לגובה של כחמישה מטרים. העלים פשוטים וחלקים, נגדיים, דמויי לב, שפתם משוננת, וערוכים בקבוצות.

זלזלת מנוצה ((Clematis flammula

הוא מטפס רב שנתי נדיר בארץ, ממשפחת הנוריתיים, הגדלה בצפון היותר גשום ועליה מורכבים. היא פורחת מהאביב עד לקיץ, בניגוד לזלזלת הקנוקנות שפרחיה גדולים יותר ופריחתה בחורף. בארץ יש רק שני מינים בר, בזמן שבעולם מוכרים למעלה ממאתיים עשרים מינים שאת חלקם מגדלים בגינות הנוי.

קיסוסית קוצנית (Smilax aspera  )

הוא צמח מטפס בחורש הים תיכוני, בגריגות ובבתות, שעלי הצל שלו רחבים ורכים והעלים

החשופים לשמש צרים וקשים. העלים מלווים בקנוקנות שהן גלגול של עלי לוואי. זהו צמח חד ביתי, רב שנתי, ירוק עד ממשפחת השושניים, שפריחתו נמשכת מינואר עד חודש מרץ. הפרחים קטנים, צפופים ומרובים והפירות בצורת ענבות אדומות.

אספרג החורש  (Asparagus aphyllus)

הוא צמח חורש ובתה, המטפס בעזרת ענפים דקים קטנים וצפופים, הנראים כעלים. זהו פילוקלד, כלומר הענפים הירוקים מבצעים פוטוסינתזה ונראים כעלים. העלים עצמם הם קשקשים זעירים שמבסיסם יוצאים הענפים הדקים. זהו צמח רב שנתי ממשפחת השושניים, המצויד בקנה שורש. הוא פורח בחודשים ספטמבר ואוקטובר, פרחיו בודדים לבנים ופירותיו ענבות ירוקות שהולכות ומשחירות.

פרסיון גדול ( Prasium majus ) הוא שיח מטפס בחורש הים תיכוני, ממשפחת השפתניים, הפורח בכותרת דו שפתנית לבנה, מפברואר עד סוף יוני. בצל עצי החורש, הוא מגיע לגובה שני מטרים, מלבלב באביב מענפים קשים ומעוצים ומשיר את עליו בקיץ. פירותיו השחורים נאכלים על ידי ציפורים וכך מופצים זרעיו. הוא אינו גדל בדרך כלל בבתות ובקרחות החורש וגם לא בשטחי מדבר פתוחים.      

שרביטן מצוי ( Ephedra campylopoda)  

שרביטן מצוי נפוץ מאוד באזורנו והוא גורם נזק רב לעצים ולשיחים שעליהם הוא מטפס. הוא נפוץ בכל החבל הים תיכוני, בבתות ובגריגות שבהרים הסלעיים. הוא מטפס על עצים ושיחים ועלול "לחנוק" אותם. בכרמל נתקלתי בעץ זית, עץ רימון, עץ חרוב ועצי ברוש גבוהים שכוסו לגמרי בענפיו הדקים של השרביטן המצוי. בגבעות שמסביב, יש שיחי לבנה רפואי ואשחר ארץ ישראלי, עצים ושיחים בגנים ציבוריים ובגינות הנוי המכוסים בענפיו של השרביטן המצוי.     

השרביטן גדל כשיח סבוך בגובה של מטר אחד בבתות ובמקומות פתוחים והוא גדל כמטפס המגיע לצמרות העצים בהרים. זהו צמח ירוק – עד, השייך לסדרת הגנטניים, למשפחת השרביטניים, לסוג שרביטן והמין שרביטן מצוי. הוא דו ביתי, כלומר יש צמח מטפס זכר בעל פרחים אבקניים וצמח מטפס נקבה בעל פרחים עליניים.

ענפיו דקים רותמיים בעלי חריצי אורך הדומים לשרביטים ומכאן שמו. הענפים הירוקים מבצעים פוטוסינתזה במקום העלים החסרים וכך הוא שומר על מאזן המים שלו לאורך הקיץ היבש. במפרקים אפשר לראות קשקשים דקים שהם שרידי העלים המנוונים (העלים מאבדים יותר מים מחלקי צמח אחרים).

הוא משתרג על גבי סלעים ומטפס על עמודים ועל עצים. לעתים הוא מכסה עצים באופן מוחלט, מונע מהם את אור השמש, כך שאינם מסוגלים לבצע פוטוסינתזה והם מתייבשים ומתים. הוא פורח מחודש מרץ עד יוני ופרחיו חד מיניים.

הפרחים הזכריים (האבקניים) ערוכים בקרקפות ולכל פרח יש אבקן אחד בעל מספר שקי אבקה. הפרחים הנקביים (העליניים), מרוכזים בקבוצות וכל פרח מכיל ביצית אחת עטופה באינטגומנט (מעטה) אחד. אחרי ההאבקה וההפריה של הפרח, נוצר מעין פרי בית גלעין, האופייני לצמחים חשופי זרע.

השרביטן נמצא במאובנים שגילם נע בין 10 לבין 30 מיליון שנה, והוא צעיר מיתר חשופי הזרע שהופיעו כבר לפני מאה שלושים מיליון שנה. מצמח השרביטן מפיקים תרופה בשם אפדרין העוזרת לאנשים בעלי רגישות אלרגית בדרכי הנשימה. הוא גדל בר בהרים ומין נוסף, הנקרא שרביטן ריסני, גדל לאורך החוף.

הוא מתפשט בצורה פראית, מכסה צמחי תרבות וצמחי בר וקשה להיפטר ממנו. בגינות הבית אפשר לחתוך במזמרה את הענף המרכזי של השרביטן, השולח ענפים דקים רותמיים לכל הכיוונים ולהתמיד בכך, כי הוא מתחדש מהר.

פואה מצויה (Rubia tenuifolia) 

הפואה המצויה שייכת למשפחת הפואתיים, הכוללת גם את מיני הדבקה. הפואה הוא צמח מטפס רב שנתי, הגדל בחורשים, בגריגות ובבתות הים תיכוניות של ארץ ישראל. העלים ערוכים בדורים ושפתם המשוננת עוזרת לצמח להיאחז בצמחים אחרים ולטפס עליהם על מנת להגיע לאור.

הענפים הישנים מעוצים ומהם יוצאים ענפים הצעירים מחוספסים, העוזרים באחיזתו של הצמח המטפס. הפריחה היוצאת מחיקי העלים, היא בצורת תפרחת עדינה, הנמשכת מחודש מרץ עד מאי. צבע הפרחים צהוב – ירוק, גודלם כארבעה מ"מ ומהם מתפתחים פירות שחורים קטנים, הנאכלים על ידי ציפורים ומפיצות את הזרעים.