כינת הראש (Pediculosis capitis) היא טפיל ייחודי בקרקפת האדם ואינה מתקיימת בבעלי חיים. היא שייכת לסדרת החרקים בעלי גלגול חסר, כלומר מהביצה בוקע יצור הדומה לבוגר, רק צעיר בהתפתחותו. לעומתו, בגלגול מלא (כמו אצל פרפר), תהליך ההתפתחות מתחיל מביצה, דרך שלב הזחל והגולם עד לבוגר.

הכינים חסרות כנפיים, גופן שטוח, בעלות שש רגליים ופה המותאם למציצת דם ולהפרשת רוק. הן מנקבות את עור הראש, חמש פעמים ביום, על מנת למצוץ  דם להזנתן ובו זמנית,  מופרש רוק המונע קרישת דם, הגורם גם לגרוד.

הזכר מפרה את הנקבה ומיד היא מתחילה להטיל שש ביצים בכל יום, במשך חודש ימים, עד שהיא מתה. הביצים המוטלות בראש האדם, גודלן אחד מ"מ והן דבוקות היטב לבסיס השערות.  

הביצים החיות, צבען חום מבריק, בניגוד לקליפות הלבנות, הנשארות לאחר הבקיעה.  חולפים שבעה ימים מזמן ההטלה עד לבקיעת הביצים ומהן יוצאות כנימות צעירות לבנות.

הן ניזונות מדמו של האדם ובמהלך גדילתן הן מתנשלות שלוש פעמים במשך שבועיים. בגיל זה הן מגיעות לגודל של כשלושה מ"מ וצבען אפור.

אפשר להידבק בקלות על ידי מגע ישיר של ראש בריא בראש נגוע בכינמת, או באופן עקיף על ידי שימוש בחפצים נגועים כגון כובע, מסרק וכדומה. ברוב המקרים, הכינים עוברות במגע ישיר, אולם הן יכולות להתקיים בחפצים דוממים במשך ארבעה ימים עד שהן גוועות.

החוקרים טוענים, שרוב המקרים שבהם התגלו ביצי כינים בראש הילדים, לא התפתחה כינמת. בהדבקה אמיתית, רואים ממש כינים ולא רק ביצים.

הדרך הטובה ביותר להילחם בכינים, היא להימנע מלהידבק בהן. אם כן נדבקים והכינים התרבו בעור הקרקפת, רצוי להשתמש בשמפו קוטל כינים וביצים וסירוק השערות במסרק דק.

מחקר שנעשה על ידי בית חולים הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים מגלה, ש 75% מילדי בית הספר בארץ, היו נגועים בכינים, לפחות פעם אחת במהלך לימודיהם.