איגואנה היא לטאה השייכת למחלקת הזוחלים, למשפחת איגואנידה, לסוג איגואנה ולמין איגואנה ירוקה (יש עוד מין שחי באיים האנטילים). האיגואנה הירוקה תוארה לראשונה על ידי חוקר אוסטרי בשנת 1768 . אורכה יכול להגיע עד 180 ס"מ (לעתים אף יותר) כשהזנב מהווה חצי מאורך גופה. 

היא מבלה את רוב זמנה על צמרות העצים, ביערות הגשם הטרופיים של דרום אמריקה ומרכזה, מברזיל עד מקסיקו. יש לה חוש ריח וחוש שמיעה מפותחים וזנבה ניתק כשהיא נתפסת על ידי אויביה. היא מטפסת בקלות על גזעי עצים, קופצת מגובה של עשרה מטרים מבלי להינזק ושוחה היטב באגמי מים ונהרות.

היא פעילה ביום ומסתתרת בשעות הלילה. היא בדרך כלל חייה לבד, אך כאשר היא יוצאת להתחמם בשמש (כי אינה מאזנת את חום גופה), איגואנות אחדות נראות רובצות על אותו סלע ומתחממות. הנקבה מטילה 50 ביצים בתוך מחילה באדמה והיא אינה דואגת לביציה  ולצאצאיה. 

הביצים בוקעות כעבור כעשרה שבועות ורק שלוש איגואנות מצליחות לשרוד ולהגיע לבגרות רבייה, כעבור כשנתיים. האיגואנה נחשבת אומניבורוס (אוכלת כול) וניזונה מהחי ומהצומח. היא אוכלת פירות ועלים וכן חרקים, תולעים, ביצים, מכרסמים וכדומה.  האיגואנות שנדדו ממקסיקו צפונה ופלשו לפלורידה הטרופית, התאקלמו היטב ונהנו משפע מזון ומעט מתחרים.

כידוע פלורידה אינה דומה באקלימה ליערות הגשם הטרופיים של דרום אמריקה ומידי חורף חודר אוויר קר מצפון לאורך החוף הצפון מזרחי של ארה"ב. באותו קו רוחב ממזרח למערב ארה"ב, יש הבדלי טמפרטורה די גדולים. החוף המזרחי קר מאוד ומושלג בחורף לעומת החוף המערבי שאקלימו יותר נוח באותו קו רוחב גיאוגראפי.  

בראשית ינואר 2008 , הטמפרטורה בפלורידה ירדה בבת אחת למעלה אחת צלזיוס מתחת לאפס ותפסה את האיגואנות על צמרות העצים. בדרך כלל כאשר הטמפרטורה יורדת עד לעשר מעלות צלזיוס מעל לאפס, האיגואנות נכנסות לתרדמה עמוקה למשך ארבע  עד עשר שעות בלבד. אם הקור נמשך מעבר לזה זה, רובן קופאות ולא מתעוררות.  

הקור הפתאומי שחדר לפלורידה, נמשך מעבר לזמן זה והאיגואנות קפאו על העצים, איבדו את אחיזתם בענפים ונפלו מצמרות העצים. לדעת מומחים לא כל האיגואנות יקפאו למוות ויהיו כאלה שיתאוששו עם עליית הטמפרטורה ויטפסו שוב על העצים.