מחקר שנעשה לאחרונה בקנדה, מראה שאין קשר בין גודל העוף למידת האגרסיביות שלו, בניגוד למה שהיה ידוע עד כה. הדעה הייתה  שעופות גדולים תוקפניים יותר ומשתלטים על העופות הקטנים. המחקר מראה, שההבדל העיקרי בהתנהגות העופות הוא גודל המוח ביחס לגוף. למשל לגנבים מבין העופות, יש מוח גדול מאוד ביחס לגודל גופם ועופות קטנים יכולים לשרוד  בעורמה ולשדוד עופות גדולים מהם.

החוקרים גילו ששני אחוז מכלל העופות, גונבים טרף ומזון מאחרים. כלומר כמאתיים מיני עופות, מיתוך קרוב לעשרת אלפי המינים הידועים בעולם, נראו גונבים אוכל מאחרים. הבולטים ביותר מבין הגנבים, הם הנשרים, הבזים והשקנאים למיניהם. לעומתם ציפורי השיר גונבות פחות. מזון נגנב בקרב אותו המין וממינים אחרים וגם ממחלקות אחרות של בעלי חיים ומבני אדם. אצלנו העורבים ידועים בתכונה זו ויש גם יצירה מוזיקאלית בשם "העורב הלקחן".

נרשמו מקרים של חטיפת טרף מעוף אחר, תוך מרדף באוויר. היו גם מקרים שעופות הציקו לאחרים שרק אכלו והכריחו אותם לפלוט את מזונם מהקיבה, על מנת לקחתו לעצמם. החוקרים גילו שהמשותף לכל משפחות הפשע, הוא מקום המגורים. הציפורים הגונבות, חיות בדרך כלל במקומות פתוחים, במרחבי חופים וים, בעמקים רחבי ידיים ולא בסבכי חורשים. בשטחים פתוחים, הגנבים יכולים לראות רחוק וברור את מטרת תקיפתם. העופות  הקלפטופרזיטים (גנבים טפילים) ניזונים בדרך כלל מדגים, מעכברים ומבעלי חוליות אחרים ולא רק מחרקים.

המזונות מהחי, עשירים בחומרים מזינים ובקלוריות וקשה לתפשם בחיים בהיותם שוחים במים או רצים בשדה, אך קל לגנבם מאחרים המיומנים בכך. העופות הגונבים משתמשים בחוכמתם על מנת להערים על קורבנותיהם, גם אם הם בעצמם קטנים וחלשים בהשוואה לעופות הנגזלים והנשדדים. עופות אלה, שמיומנותם בתפיסת טרף אינה מפותחת דיה, מסתמכים על מוחם המפותח, על מנת לשרוד בעורמה כטפילים.