"וישם את נינוה לשמה ציה כמדבר גם קאת גם קיפוד בכפתוריה ילינו" (צפניה, ב, י"ד).

קיפוד מצוי (Erinaceus concolor ) חי בחלקים של אירופה, אסיה ואפריקה להוציא אזורים מדבריים ויערות טרופיים. בארץ הוא נפוץ בצפון ובמרכז, בשדות בור ובחורשים.הוא שייך למחלקת היונקים, לסדרת אוכלי חרקים, למשפחת הקיפודיים והמין הנפוץ הוא קיפוד מצוי. הוא פעיל בעיקר בשעות הלילה ומסתתר ביום במחילה שהוא חופר, או בסבך הצמחייה.

בארץ הוא פעיל כמעט לאורך כל חודשי השנה, למעט ימים קרים של חורף. לעומת זאת בארצות הקרות, הוא נכנס לתרדמת חורף ארוכה של כמה חודשים. בימי הסתיו הקרים הוא חופר מחילה עמוקה באדמה ושם הוא נרדם כשהוא מוגן, לאורך כל החורף הקפוא. בתקופה זו, כל תהליכי חילוף החומרים בגופו יורדים למינימום.

קצב הנשימה מואט ופעימות הלב יורדות לקצב שהוא כחמישית עד שישית מהקצב הרגיל בקיץ. הוא ניזון מחרקים, שלשולים, נדלים ארסיים, עקרבים ואף נחשים למיניהם (גופו מחוסן חלקית נגד הרעל של נחשים ארסיים). הוא גם ניזון ממגוון רחב של צמחי בר. הוא שוקל כחצי ק"ג, אוזניו קצרות ועורו מכוסה קוצים שאורכם כשני ס"מ (למעשה הם גלגול אבולוציוני של שערות). הקוצים נושרים בעצמם (כמו שערות) וצומחים אחרים במקומם. צבע הגחון והפנים אפור חום וצבע הקוצים בגוונים של שחור ולבן. הקיפוד מתקשר עם בני מינו באמצעות קול דק הנשמע כמו שריקה.

הקיפודים נחשבים לבעלי חיים קדומים, בשרשרת התפתחות היונקים, במהלך האבולוציה. תוחלת חייהם בטבע כשלוש שנים ובשבי כשש שנים. הם מספיקים להתרבות פעמיים בשנה ולהעמיד צאצאים מהאביב עד לסתיו. הקיפודים הצעירים ניזונים בעיקר מצמחים והופכים להיות עצמאים אחרי כחודש וחצי. הם נטרפים על ידי עופות דורסים (דורסי ודורסי לילה), תנים, שועלים ועוד. הקיפודים וגם הדרבנים אינם מעיפים את קוציהם, הם נושרים באופן טבעי לבד.    

דרבן מצוי ( Hystrix indica ) שייך למחלקת היונקים, לסדרת המכרסמים, למשפחת הדרבניים, לסוג דרבן ולמין דרבן מצוי. כמו המכרסמים, גם לדרבן יש זוג שיניים חותכות בקדמת הלסת העליונה וזוג חותכות בלסת התחתונה. השיניים הגדולות משמשות לנגיסה, לאכילה וגם לחפירה באדמה.

הדרבן צמחוני וניזון משורשים, פקעות וצמחי גן ירק. הוא פעיל בשעות הלילה, שבהן הוא נמצא מחוץ למחילתו, בתורו אחר מזון. אורך גופו הממוצע נע בסביבות 60 ס"מ ומשקלו כחמישה עשר ק"ג (בטבע נמצאו גם דרבנים גדולים וכבדים הרבה יותר). שמו נובע מהקוצים (דרבנות) בצבע חום שחור, שאורכם מגיע עד כשלושים ס"מ. הם משמשים לו להגנה מפני טורפים, או כל מי שמתקרב אליו. יש לו קוצים ארוכים וגמישים וגם קוצים קצרים וחדים.

בשעת סכנה הוא מתנפח, נוצותיו מזדקרות, הוא נראה יותר גדול מגודלו הטבעי ובזה הוא מתריע ומנסה להפחיד את אויביו, על מנת שלא יתקרבו. ראייתו אינה מפותחת, אך יש לו חוש הריח מפותח מאוד. הוא מסמן את הטריטוריה הגדולה שלו בעזרת גללים ושתן ומגן עליה כדי שתספיק לכלכל זוג דרבנים עם שני צאצאים צעירים.

הדרבנים חיים בזוגות קבועים לכל החיים (מונוגאמיים) ועמם חיים שני גורים צעירים עד לבגרותם. הזדווגות הדרבנים נמשכת לאורך כל ימות השנה. ההיריון של הנקבה נמשך כשלושה חודשים והיא ממליטה שני גורים בתוך מחילה באדמה, שם גם מגוריה הקבועים.

הדרבנים חיים בטבע כעשר שנים, אך כמעט כפול בתנאי שבי, בגלל הטיפול, המזון הזמין והעדר אויבים וטורפים. אויביו הטבעיים בשטחים הפתוחים של המדבר, או ביער פתוח, הם שועלים, זאבים, צבועים ועוד.