על הגבעות הנמוכות והמעוגלות שבין נופית אלונים וטבעון יש יער של אלון תבור, חורש ים תיכונים, בתה ים תיכונית ויער של אורנים נטועים. בית הגידול שבו יש מגוון ביולוגי גדול של החי והצומח, הוא שטח הבתה, בהשוואה לחורש, ליער הטבעי וליער הנטוע. יער האורנים שניטע בסביבה, מהווה בית גידול דל ועני במגוון החי והצומח שבו. מתחת לעצי האורן לא גדלים צמחים חד שנתיים. לעומת זאת בשטחי הבתה יש מגוון של בעלי חיים כגון, חרדונים, לטאות, נחשים, ציפורים, עקרבים, שבלולים, חרקים, תולעים וכן צמחים חד שנתיים, שיחים, בני שיחים, גיאופיטים למיניהם ועוד. כאן נתמקד רק בחרדונים, הבולטים על סלעים חשופים.  

חרדון מצוי (Agama stellio ) שייך למחלקת הזוחלים, לסדרת הקשקשיים, לתת סדרת הלטאות, לסוג חרדון ולמין חרדון מצוי. הוא נפוץ ביבשת אוסטרליה, באסיה ובאפריקה. אורכו 35 ס"מ, גופו מכוסה קשקשים, צבעו אפור כהה, אך משתנה לאורך היום. בשעות הבוקר הוא כהה יותר, כי זה מאפשר לו לקלוט יותר קרני שמש ובצהרים הגוון מתחלף לבהיר וגופו קולט פחות קרינת שמש.

החרדון פעיל בעונות החמות, מסתתר בחורף הקר ונכנס להיברנציה זמנית. הוא יוצא לעתים ממקום מסתורו בימים חמימים של החורף, מתיישב על סלע שקלט קרינה ומתחמם עליו. הוא ניזון מחרקים, מפרוקי רגליים, מתולעים וגם מפרחים ועלים בשרניים. הוא מטפס על עצים, על סלעים וקירות ומסוגל להגיע למהירות גבוהה כשהוא רץ על שתי רגליו האחוריות.

הרבייה נעשית באביב והנקבה מטילה את ביציה בתוך גומה שהיא חופרת באדמה ועוזבת אותן. כעבור חודשיים, הן בוקעות ומהן יוצאים חרדונים זעירים המסוגלים להסתדר בכוחות עצמם. רובם נטרפים בשנתם הראשונה, אך אלה שישרדו, יוכלו להגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים ואולי לחיות עד גיל שש.