ביום אביב בהיר, יצא צב קטן מסבך השיחים והתיישב על סלע חשוף כדי להתחמם בשמש. הוא הכניס את ראשו ואת רגליו לתוך חללי שריונו ונרדם. רחש תנועת העלים, ציוצי הציפורים וזמזום הדבורים לא הפריעו לו לנמנם בשמש החמימה. פתאום יצאה ארנבת צעירה מתחת לשיחים נמוכים בשטח מישורי והתחילה לקפץ מסביב לצב המנמנם. היא הריחה אותו באפה, מששה אותו בכפות ידיה וניסתה להזיזו ממקומו ולהפוך אותו. הצב שלא נשאר אדיש לתנועות שריונו, הוציא מיד את רגליו ואת ראשו החוצה והשמיע קול נשיפות חזקות. הארנבת נסוגה כמה צעדים לאחור והביטה בו ממרחק בטוח. הצב נרגע ושב לנמנם על הסלע החמים מהשמש החמימה.

הארנבת הצעירה שמעולם לא ראתה צב, הייתה סקרנית מאוד לדעת על היצור הזה, שחי בסביבתה. היא העיזה להתקרב אליו שוב ושאלה אותו "מי אתה?" הוא צחק בקול ואמר: "כולם מכירים אותנו בסביבה הזאת". בני משפחתנו הצבים, פזורים בשדה רחב ידיים וכל אחד מנסה להתקיים בסביבתו ולשרוד בכוחות עצמו. אם כל בני משפחתנו היו מרוכזים במקום אחד, לא היה מספיק עשב עבור כולם.

אני יודע למשל היכן גר אחד מאבות אבותיי שהיום מלאו לו חמישים שנה. זהו צב גדול ממדים שהולך לאט ולא מתרחק מסביבתו. איך אתה יודע בן כמה הצב הזה, שאלה הארנבת? פשוט סופרים את מספר הקווים בריבוע אחד וכך יודעים את הגיל. בכל שנה נוסף עוד קו בהיקף הריבוע וכל הריבועים מתרחבים.

פעם פגשתי ילדים קטנים שיצאו לטייל בשדה, עמדו לידי והתווכחו ביניהם על גילי. טעותם הייתה שהם ספרו את כלל הריבועים שעל שריוני ולא ידעו שאנו בוקעים מהביצה עם אותו מספר ריבועים, שלא מתרבים עם השנים. הארנבת הצעירה המשיכה לשאול שאלות, אך הצב התחיל לרדת מהסלע בדרכו אל שדה התלתן, כדי להשביע את רעבונו. הארנבת הצעירה הצטרפה אליו וגם היא אכלה מהתלתן, שגדל בשפע בשדה. אל תזוז בקשה הארנבת מהצב, אני רוצה לספור את טבעותיך כדי לדעת בן כמה אתה. היא ספרה עשרה קווים, באחד הריבועים שעל שריון הגב והבינה שהוא בן עשר ויכול להאריך ימים עד גיל שישים.

הצב השבע התחיל להתעניין בארנבת שלידו ושאל מאין היא באה לתחום מחייתו. היא סיפרה שאצלם, הגורים נשארים מוסתרים בסבך השיחים ומטופלים על ידי ההורים. הם יונקים חלב מהאם במשך שלושה חודשים ואחר כך הם יוצאים לסביבה הקרובה לחפש מזון צמחוני בהשגחת ההורים, עד לבגרותם. השמש עלתה לגובה השמים והאוויר התחמם עוד יותר. הצב התעניין בגילה של הארנבת ובתוחלת חיי הארנבות בטבע. היא סיפרה לו שהיא בת שנתיים ובני משפחתה חיים הכי הרבה, עד גיל שתים עשרה. הצב מיד חישב במוחו  שהארנבת והוא באותו הגיל, כי היא עברה שישית מאורך חייה וגם הוא עבר בדיוק שישית  מאורך חייו.

הצב סיפר לארנבת שהוא מסתובב בשדות כמעט בכל יום לאור היום והוא חש ביטחון בשריונו שיגן עליו בשעת סכנה. ביום הוא מעולם לא ראה ארנבת שהעזה להסתובב חופשי בשדות, בגלל עופות דורסים, שועלים ואחרים המחפשים טרף קל ובולט. הוא הציע לה לא להתרחק מסבך השיחים שבפאתי השדה, על מנת שתוכל לברוח לשם בשעת סכנה. הצב נע לאט בין גבעולי התלתן שהסתירו אותו כמו בתוך יער והארנבת הלכה וקיפצה מסביבו במרחק סביר משיחי הבר. הערב רד והצב החליט לשוב לסבך עד אור הבוקר. הארנבת ראתה את בני משפחתה מגיחים מסבך השיחים ומתפזרים בשדות העמק המישוריים המספקים את כל צרכי מחייתם.

הארנבת הצעירה התעייפה מהרפתקאות היום שחלף וסיפרה את חוויותיה לחברותיה. הן הזהירו אותה לא להסתובב בשדות לאור יום אלה רק עם רדת החשכה. אומנם גם בלילות אורבות סכנות מעופות דורסי לילה, משועלים ומטורפים אחרים, אך קל להתחמק מהם ולא לבלוט בחשכה. היא הקשיבה להן, אך היה לה דחף עז לדעת, מדוע הצבים מאריכים ימים כל כך. היא התלבטה אם לצאת שוב בבוקר לשאול את הצב שאלות רבות שהטרידוה, או לשמוע בקול חברותיה ולא להסתכן.

הכוכבים הבוהקים בשמים הכהים, התחילו להיעלם בהדרגה, נוגה הופיע באופק ומיד התחיל השחר לעלות במזרח. הארנבת העייפה, נכנסה לסבך השיחים ונרדמה. הצב יצא לדרכו ביום ותמה היכן הארנבת, האם שמעה בקולו ומצאה מסתור במשך היום או שעברה לשדה אחר. בעודו מתהלך לאטו בשדה התלתן והנה הארנבת קפצה מולו בשמחה ובקשה לשאול עוד שאלה אחת.

"איך זה שאתם הצבים חיים פי חמש זמן מאתנו הארנבות?" הצב לא ידע באמת את התשובה, אך הוא ענה לה כך: "תראי כמה דברים את מספיקה לעשות ביום אחד, את מסוגלת לרוץ במהירות של 60 קמ"ש, לנתר לגובה של מטר וחצי ולמרחק של שניים וחצי מטרים, לברוח מהר בשעת סכנה והגורים שלכם זוכים לטיפול מסור. כל אלה לא קיימים אצלנו הצבים לכן כפיצוי על האיטיות הרבה שלנו, זכינו ביותר זמן.

אין לך על מה להתעצב, כי שנינו מספיקים לעשות את אותם הדברים, רק באורך זמן שונה. הארנבת שמחה על יכולותיה ועל כל מה שיש לה ולא הייתה מוכנה להתחלף עם הצב, גם אם הוא זכה בחיים ארוכים יותר. היא הודתה לצב על הסבריו, נפרדה ממנו לשלום וקפצה למקום המסתור היומי, סמוך לחברותיה הארנבות.